טעמי מצות בגדי כהונה
ד' אדר ב' תשפ"ד
לפרשות תצוה ויקהל ופקודי
מדוע נצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים ומהודרים לעבודה עד כדי כך שכהן מחוסר בגדים שעבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה (רמב"ם כלי המקדש י,ד), ונאמר עליהם ביומא (עב.) "מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט".
דעת הרמב"ם (מו"נ ג,מה) שטעם מצות בגדי כהונה להגדיל המקדש ולפארו עד "שיגיע לנו יראה ממנו", וזאת ע"י הלבשת הכהנים בגדים נאים וטובים, "בגדי קדש לכבוד ולתפארת".
אולם החינוך (צט) כתב בטעם המצוה שמשום שהכהן "השליח המכפר" צריך להתפּׅיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, וע"פ "היסוד הקבוע" שמצינו שהאדם נפעל לפי פעולותיו מחשבותיו וכוונותיו, נצטוו א"כ הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים אלה, בעבור שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד, וזה כעין תפילין, ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל עניינו היה צריך גם זה, ובכך מסביר מדוע אורך הכתונת על כל גופו וכן המצנפת שהיה אורכה ט"ז אמה והקיפה בראשו כדי שיראה אותה בכל עת שישא עיניו והאבנט שחוגר במתניו ארכו ל"ב אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך "ונמצא שמרגיש בו בכל עת בזרועותיו, שמתוך גבהו ברוב ההקפין הזרועות נוגעות בו על כל פנים". החינוך בסוף דבריו הוסיף טעם נוסף (ופחות עיקרי כנראה בלשונו 'מלבד שיש בענין', עיי"ש), שיש בבגדי הכהונה גם "כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש בלבוש מיוחד לעבודה" וע"י הגדלת הבית ובמוראו "יתרככו שם לבות החוטאים וישובו אל ה'", ענין המתאים (כפי שציין בעצמו) למש"כ במצוה צ"ה בטעם מצות בנין הבית "הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה" ולדברי הרמב"ם הנ"ל.
א"כ למדנו שלפי הרמב"ם מטרת הבגדים עבור הקהל להחדיר בו יראה בעת שיבוא למקדש וכן הוא בטעם הנוסף של החינוך לרכך לבבות החוטאים, ואילו הטעם העיקרי של החינוך מטרת הבגדים עבור הכהן לתפוס כוונתו ומחשבתו בעבודה.
הרלב"ג (תועלות הרלב"ג בתחילת הפרשה) כתב כעין דברי החינוך וז"ל "בגדים מיוחדים בעת העבודה.. יהיו להם לכבוד ולתפארת כי בזה מההידור והכבוד לשם יתעלה.. שתתבודד מחשבתם בשם יתעלה בעת העבודה ולא ישלחו מחשבתם בעניינים אחרים, לראותם כי הם אינה עתה במדרגה שהיו קודם השתדלותם בעבודה, בשכבר נכנסו בגבול הקדושה הנפלאה בלבשם אלו הבגדים", אך אם נדקדק ניתן לראות בדבריו כיוון במקצת שונה מהחינוך, בעוד החינוך דיבר על תפיסת וקידוש המחשבה המגיעה ע"י החושים כראייה והמישוש, הרלב"ג נדמה שהדגיש שעצם לבישת בגדים אלו מכניס את הכהן "לגבול הקדושה", ונראה שמתאימים הדברים למש"כ האברבנאל (כח) בדרכו השניה (הובא בקיצור בספר 'אספקלריא' - אדלר) שדרך הבגדים מצנפת וציץ על ראשו שיהיו מחשבותיו קדושות, החושן על הלב על מחשבותיו ותפילותיו, ושמות בני ישראל בהן שיחשוב עליהם תמיד, האפוד על הכבד שיהיו מאכלותיו טהורים, וגם ההולדה שלו תהיה קדושה, וד' הבגדים הפשוטים כתונת נגד העור מכנסים נגד הבשר מצנפת על העצמות ואבנט על הגידים "כאלו היה אומר כל אחד מהם בהתלבשו בהם כל עצמות תאמרנה ה' מי כמוך".
נראה שתחילת דבריו של הרמב"ן (כח,ב) מתאימים לדעת הרמב"ם, וז"ל "כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה.. והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים", אולם אח"כ הוסיף "ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם.. שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם.. וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי". נדמה שדבריו 'על דרך האמת' אינו כטעם נוסף, אלא נכנסים לעומק שיטת הרמב"ם ודבריו בתחילה, רוצה לומר, אין כאן רק יראה וכבוד לקהל מצד ההדר, אלא ענין פנימי עמוק שכביכול הבגדים כביטוי לשכינת ה', ובזה פארם והדרם, וממילא יראת הכבוד שמביאים.
ניתן לומר ששני הכיוונים שנידונו באופן כללי עד עתה נכללים בפסוקי התורה בתחילת ציווי הבגדים בפרשת תצוה (פרק כ"ח), בפס' ב' נאמר "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" המבטא את הכנסת היראה לקהל ע"י כבוד הבגדים, ובסמוך אליו בפס' ג-ד נאמר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי.. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי" המבטאים את קידוש מחשבתו של הכהן ע"י בגדים אלו (ויש עוד להאריך בשינוי הלשון בין פסוק ג' המדבר בבגדי הכהן הגדול "לקדשו לכהנו לי" ולבין פסוק ד' המדבר בבגדי כהן הדיוט שנאמר "לכהנו לי" בלבד), וכן ניתן לומר שמתבטאים שני הכיוונים באופן אזכרת הבגדים בפרשות ויקהל ופקודי, שהוזכרו בשתי לשונות, "בגדי שרד" (לראשונים הסוברים וכן הוא ב'ויקרא רבה' לקמן שהכוונה לבגדי כהונה, ואכמ"ל) ו"בגדי קדש" (גם בפרשת 'תצוה'), 'בגדי שרד' פירושו דרך אריגה מיוחדת (ראה בגמ' יומא שם, ותורה תמימה לה,יט), המבטא את ההדר והתפארת המביאים לידי יראה, ו'בגדי קודש' המבטא את קידוש מחשבתו של הכהן ע"י בגדים אלו.
האברבנאל (שם) הביא שדעת האבן עזרא שהאפוד הוא לדעת האצטגנינות והחושן ג"כ נגד מהלך המזלות ומסביר שם באריכות שי"ב האבנים כנגד י"ב מזלות, וכתב עליו האברבנאל שאלו דברים זרים (עיי"ש), ואכמ"ל.
האברבנאל בנוסף מציין למדרש רבה (ויקרא י, וכן הוא בירושלמי יומא ז,ג) "אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים", ואכן מצינו ברשב"ץ (מגן אבות ג,ד) שהאריך בכיוון זה וביאר בפרוטרוט וז"ל "והיו שמנה בגדים, ז' מהם לכפר על חסרון המידות והא' על חסרון הדעות אשר הביא אליו חסרון המדות.. והאבנט הו נתון על הלב על כן הוא מכפר על הרהור הלב כי הוא מקור אלו המידות.. עיי"ש.
לסיום ניתן לומר שאף טעם אינו סותר את חבירו - נצטווינו לעשות בגדי עבודה בהדר רב כבגדי מלכים (רמב"ן א') להשפיע על לבות הקהל המגיע למקדש ולהכניס בהם יראה (רמב"ם) ולרכך לבבות החוטאים (חינוך ב'), שכן הבגדים המהודרים כביטוי לשכינת ה' (רמב"ן ב'), ואופן לבושם המיוחד על כל הגוף מזכיר לכהן להתפיס מחשבתו לקדושה, בין ע"י חושי הראייה והמישוש (חינוך) בין ע"י ההתלבשות עצמה (רלב"ג) עד שבהתלבשו בהם יאמר כל עצמות תאמרנה ה' מי כמוך (אברבנאל ב'), וממילא בכח קדושה גדולה זו לכפר על חסרון המידות וחסרון הדעות (רשב"ץ), ועפ"ז נוכל להבין במעט יותר מאמר חז"ל "אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט".
(תמונה: אתר חב"ד)