י"ד תשובות הראשונים לשאלת הבית יוסף במספר ימי חנוכה

_{כ' כסלו תשפ"ה}

קושיית הבית יוסף על מספר הימים הנקבע ע"י חז"ל לחוג את ימי החנוכה ידועה בחביבותה, ונוכחותה בדרשות חנוכה מקנה התחלה טובה לכל דרשן, עד שיצאו ספרים שליקטו וכתבו תירוצים רבים לקושיה זו, ואף יצא לאחרונה ספר שפירסם שיש בו אלף תירוצים. במאמר זה נבחין שלרבי יוסף קארו החי בצפת לפני כ500 שנה אין בלעדיות על קושיה זו, אלא מוזכרת כבר ברבים מן הראשונים, שכתביהם כנראה לא היו גלויים לפני מרן הב"י. כל תירוץ כמובן, יוכל להוות מצע לאריכות דברים (וחומר לתחילת דרשה..), ובעיקר פתח להבנה עמוקה יותר בקביעת ימי ההודאה, ובימים ההם בזמן הזה, וכאן נקצר. 

שנינו בשבת דף כ"א עמוד ב': 

     "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

והקשה הב"י (או"ח תרע): 

"ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות". 

ומצינו לפחות ט' ראשונים ששאלו שאלה זו במפורש וכלשון הב"י _{(תוס' הרא"ש, גליון התוס', נמוקי יוסף, מאירי, האשכול, ארחות חיים, ספר המאורות, צרור החיים, שלטי הגבורים)}, ועוד לפחות ח' ראשונים שנדרשו לבאר מדוע קבעו את מספר ימי החג לח' ימים מבלי להקדים שאלה זו במפורש אך לכל הפחות רמזו אליה _{(רי"ף, אור זרוע, רבינו יהונתן מלוניל, שאילתות, רי"ו, אור זרוע, ספר העתים, כל בו)}, ומצינו סך הכל י"ד ביאורים: 

א. אכן בלילה הראשון הוריקו בנרות את כל השמן אך לא דלק ממנו בכל לילה כי אם השמינית וממילא הנס התחיל כבר ביום הראשון, כך כתבו התוספות הרא"ש (שבת שם, בתירוץ השני) והנ"י (שבת שם, בתירוצו הראשון), וכעין זה תירץ בספר המאורות (מתלמידי רבו של הרמב"ן, בשבת שם) ד"ביום ראשון עצמו נעשה נס שהיה ראוי להדליק ולהתאכל כל השמן ולא נחסר רק מעט, הרי הנס היה גם ביום הראשון כשאר הימים". 

ב. "לאחר שהריקו השמן מן הפך בלילה ראשונה נשאר הכלי מלא וניכר הנס אף בלילה ראשונה", כ"כ תוס' הרא"ש (שם, בתירוץ ג'), הנ"י (שם, בתירוץ ב'), והארחות חיים (הלכות חנוכה, בתירוץ א'). תירוץ זה שונה מתירוץ א', שכאן ניכר הנס כבר בלילה הראשון ולא למחרת בבוקר, וכאמור אפשר להאריך בעומק והרוח מכל תירוץ. 

ג. כיוון שהרגישו במיעוט השמן חלקוהו לשמנה לילות כשיעור ההליכה והחזרה אך כבר בלילה הראשון דלק כל הלילה, כ"כ התוס' הרא"ש (שם בתירוץ א') והמאירי בשם יש מי שפירש (שם), וכ"כ בגליון התוספות (קובץ שיטות קמאי, שבת שם) וכ"ד צרור החיים (משפט חנוכה וראש חודש, מובא בשיטות קמאי, היה מתלמידי הרשב"א). המאירי דחה תירוץ זה דבזה אנו צריכים לומר שסמכו על הנס בלילה הראשון, שהרי לא הניחו מספיק שיידלק כל הלילה, אולם נראה שהגליון התוס' התייחסו לשאלה זו דכתבו דבזה שחילקו "אמרו מוטב יהא שמן מעט בכל לילה משלא יהיה כלל לשאר לילות", ולא הייתה כוונתם לסמוך על הנס, אלא רצונם היה שיידלק לפחות זמן מועט, וכן נראה בתוס' הרא"ש "אע"ג דאמרינן התם תן לה מדתה כדי שתהא דולקת מערב עד בקר היינו היכא דאפשר". 

ד. המאירי (שבת שם) נדרש לשאלה בעיקר מצד ההלל, שבפסח "אין גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולא אמרו לגמור בח' ימים של חג [סוכות] אלא שהקרבנות חלוקים לעצמם בכל יום", וביאר שזה משום ש"חנוכה שאני, שבכל יום ויום היה הנס מתרבה ומתחדש יותר ולילה הראשון שלא היה שם נס השמן מברכין על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך ושאר הלילות על נס השמן", ולדבריו היום הראשון התמקדותו היא בנצחון המלחמה ומציאת הפך. 

ה. לאחר שהריקו את הפך ביום הראשון מצאו מיד שנתמלא והיה נס גם ביום בראשון, כ"כ האשכול (בתירוץ ב', הלכות חנוכה ופורים, בקובץ שיטות קמאי), וביאר בזה לשון הרי"ף שכתב "בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום ומונח בחותמו של כה"ג ולא היה בה להדליק אלא יום אחד ונעשה בה נס והדליקו בה ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' ימים טובים בהלל ובהודאה והלכך מברכינן אניסא כל יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן", דזה מה שסיים "בכל יום הנס מתחדש מאותו הפך". לענ"ד מאוד מורגש במילותיו של הרי"ף שהפריעה לו קושיית הב"י, ושמא לא התכוון לגמרי ביישובו לדברי האשכול אך אכן נראה כאמור שהפריע לו כנ"ל, וצריך עוד עיון. עוד יש להעיר דמה שכתב האשכול "מיד נתמלא", מתבדל הוא ממה שכתב הנ"י בתירוצו השני "נשאר הכלי מלא" (לעיל אות ב'), והפוך בה הפוך בה. 

ו. בשאילתות (פרשת וישלח שאילתא כ"ו, מובא בקובץ שיטות קמאי על שבת שם) מבואר שלא היה בפך "מספיק שמן להדליק אפילו יום אחד ונעשה להם נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה", וכן גורס רבינו ירוחם בגמ' (בקובץ שיטות קמאי). האשכול (שם) למד בשאילתות שזהו תירוץ לקושית 'הבית יוסף' כיצד תקנו ח' ימים בעוד ביום הראשון לא היה נס. יש להעיר דשמא השאילתות ורי"ו שינו או העדיפו גירסא זו משום שאכן קושיית הבית יוסף הייתה בפניהם עצימה מאוד. 

ז - ט. הארחות חיים (שם) תירץ בתירוץ השני "לפי שאז חנכו הבית מעבודה שבטלו היונים", וכ"כ לתרץ בזה הלשון הכלבו (שם) והשל"ג בשם "אית דאמרי" (על הגהות מרדכי בשבת שם, אות ג'), ויש להבין כוונתם, ונדמה שהדברים מתקשרים למש"כ באור זרוע (חנוכה סימן שכ"א), שנדרש לשאלה מדוע חוגגים ח' ימים והביא לבאר ע"פ מדרש מגילת תענית, ועולה ע"פ שתי גרסאות בדבריו (ראה הוצאת מכון ירושלים ובהערות שם) שני ביאורים שונים במעט, א' לקח שבעה ימים לתקן את המזבח וכלי השרת ותקנו שבעה ימי הודאה כנגד אותם ימים (וחלוק מדרש זה על הירושלמי שהעיכוב היה בהליכה לעיר לתקוע להביא זמן זית טהור) ועוד יום אחד זכר נס להדלקת השמן, וב' שהתעסקו בבניית המזבח וכלי השרת ח' ימים וממילא הכינו את השמן במשך ימים אלה ואין הפרדה בין העניינים. לפי כל אחת מהגרסאות יש לומר שמדרש זה חלוק במעט או מרובה על הברייתא המובאת (לעיל) בתלמוד הבבלי במסכת שבת. ערוה"ש (שם) הביא גם ביאור זה מהרא' וכתב שמקורו במדרש, אך למד בשיטתם שהקביעת ח' ימים כנגד ח' ימי חניכתו של המשכן ולא של בית המקדש שנהרס זמנית, וז"ל "כמו חנוכת המשכן שהיו שבעת ימי המילואים וביום השמיני היה גמר התחלת העבודה במשכן ע"י אהרן ובניו.. ולכן לזכרון קראו יום טוב זה ג"כ חנוכה מלשון חנוכת המזבח וחנוכת הבית ויש בזה רמז גם ליום כ"ה חנו – כה". 

י. "מה שמצאו במקום מוצנע שלא נטמא ע"י היונים גם זה לנס יחשב", האשכול (שם), ובשונה מהמאירי (לעיל), רואה בזה ענין העומד בפני עצמו. 

יא. רבינו יהונתן מלוניל (שבת שם, בביאור ב') מביא (בכדי לפרש מדוע קבעו ח' ימים ולא הקשה במפורש בענין היום הראשון) את הירושלמי דשנינו שלקח ח' ימים לפי שהיו רחוקין מהלך ד' ימים מתקועה שהיה המקום שעושין בו השמן בטהרה ובפחות משמנה ימים לא היו יכולין להגיע לירושלים (ונזכר גם ברמז ברמב"ם חנוכה ג,ב והובא בראשונים רבים), וז"ל "לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים כל השמונה ימים.. בירושלמי מפרש לפי שהיו רחוקין.. ובאלו שמנה ימים שנעשה להם הנס שלחו שם והביאו להם שמן הרבה מזיתים שנתלשו אחר שנשברה ונפלה גיאות היונים". מדברי הרינ"ל ע"פ הירו' עולה שקביעת הח' ימים אינם על עצם הנס שנמשך ח' ימים, אלא שנמשך עד ח' ימים, וכן נראה לי להסביר בדברי הכל-בו (חנוכה מ"ד) [שכתב בסוף דבריו "וכבר בארנו ח' ימים למה" וכתב זה בסמוך לביאור שח' ימים כנגד ח' ימי מילה, והביאור היחיד שהיה לו לפני כן היה מהירושלמי, ודו"ק], ונדמה לי שזוהי הברירת מחדל ברבים מן הראשונים שלא ירדו לפרט ה"קושיה" ורק הביאו הירושלמי כמות שהוא, ורבים הם, ואכמ"ל [ואח"כ ראיתי שכ"כ לפרש הרב אשר וייס מדוע רוב הראשונים לא שאלו שאלה זו משום "שכנגד שמונה ימים שהדליקו מן הפך קבעו שמונת ימי חנוכה" ודייק כן בלשון הברייתא, אולם על הנחת יסודו, שרוב הראשונים לא שאלו שאלה זו, יש לכאורה להשיב]. 

יב-יג. זה לשון רבינו יהונתן מלוניל (שבת שם, בביאור א') "לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים כל השמונה ימים, ולא נעשה נס כזה לישראל, שאילו פרעה לא גזר על המצוות ויון הרשעה גזרה, לפיכך האריכו אלו הימים כשיעור החג (סוכות) שהוא שמנה ימים להזכיר בהם הנס. ואפילו לא היה נעשה בהם בשמן כמו כן היו שמחים ומזכירין מעשה נסים כשיעור יום טוב הארוך מכל המועדות, אך לא היו מדליקין נרות כלל, אלא מהללים ומרוממים כשאר מועדות וכשבא ונכפל להם נס בשמן הוסיפו להדליק הנרות להזכיר כפילת הנס". כ"כ גם הנ"י (שם בתירוץ ג'). לימוד מספר ימי החנוכה מסוכות נמצא גם ברוקח (רכ"ה) שכתב שבפרשת אמור פרשת המועדות מסתיימת בחג הסוכות "וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רמז לחנוכה.. סמך שמן נרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים, וגומר את ההלל, וסמך אל חנוכת המזבח דבר אל אהרן קח את הלוים על ידי שבט לוי יוחנן כהן גדול נעשה חנוכה, ועוד סמך סוכה להעלות נר לומר ששמחת בית השואבה על ידי נר" עיי"ש, ומקור ענין עמוק זה, אחוז הוא גם בידוע לנו על ימים אלו, שבערוך השולחן (תר"ע אות ה') הביא שמבואר בספר חשמונאי שע"י הגזרות בטלו אז מלהקריב בחג הסוכות ובשמיני עצרת ולכן לזכרון זה עשו שמנה ימים חנוכה וממילא כשהראו להם מן השמים הנס של הדלקה הראום שהסכימו על ידם לעשות שמנה ימים [וז"ל ספר מקבים ב' פרק א' "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרתם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה" (תרגום יצחק זעקיל פרענקיל, ושם נראה דלאו דווקא שהתבטלו הקרבנות כערוה"ש אלא שהתבטל כל החג)], ויש להעמיק. 

יד. הארחות חיים (שם) הביא תירוץ שלישי בשם בעל העתים שהסיבה לתיקון שמונה ימים לא קשור לנס השמן, אלא תיקנו "שמנה ימים לפי שבטלו מהם מצות מילה שהיא לשמנה לפיכך קבעו שמנת ימים", וכ"כ בשמו הכל-בו (שם, ולא הביאו כתירוץ על קושיית הנס ביום הראשון אלא כביאור העומד בפני עצמו מדוע תיקנו ח' ימים). יש לציין שגם ביאור זה קצת מתנתק מהברייתא במסכת שבת, ומכל מקום, מקום הניחו לנו להעמיק ולהעצים.