נושאים והדרכות בחינוך - בכתבי הראשונים

א. חינוך הנער בסבלנות ובאופנים שתכונותיו יכולים לקבלם / ביאור ר' יונה למשלי (כב,ו) 

על הפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה' – "תרגיל הנער בדרכי המדות הטובות והמנהגים המתוקנים על פי הדרך אשר הוא מתיצב עליה.. ולהרגילו בתיקון הענינים אשר תולדתו קרובה לקבל תקונם.. כי אין מגיעין אל שלמות המדות בפעם אחת, כי אם לאט ועל יד שכלו, ומן הקרוב לתולדת אל הרחוק ממנה, וזה כיון ענין על פי דרכו".  

ב. חשיבות החינוך מגיל קטנות ובפרט למידות טובות: 

     1. ר' שלמה אבן גבירול - ספר תיקון מידות הנפש, הקדמה: "וצריך שנדבר על תיקון מדותיו כדי שינהג בעצמו המנהג הטוב עד שיהיו לו המדות טובות כמזון ידבק בהם ולא יפרד מהם מימי נעוריו וירגיל בהם לאט קו לקו ועניין אחרי עניין וכמו שאמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה וכבר אמר הפילוסוף אפלטון 'השכל מתנה והמוסר קניין וההרגל על כל דבר שלטון', ודע כי כל מדות האדם אשר תראנה בו בימי הבחרות והזקנה הם בימי הילדות והנערות... וכאשר יגיעו לימי הבחרות תגבר ותראה חזקת הנפש.. ודברינו זה אע"פ שהוא מדרך המופת כבר נחלטהו מן הקבלה מדברי שלמה ע"ה שאמר 'גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו' (משלי כ'), אך הנערים אשר גברה עליהם הנבלות אפשר להעתיקם אל הדרך הטובה.. וכשישוב אילן יקשה לתקנו ולהעתיקו, ועל כן אתה רואה רוב בני אדם בעת זקנתם אינם נעתקים ממה שהיו בו בימי בחרותם כאשר הם נעתקים רוב בני אדם מעת הנערות אל עת הבחרות אל המנהג הטוב וזה כי חנוך לנער על פי דרכו ואמרו רז"ל בן עשרים בה ימות". 

       2. רמב"ם הקדמה למסכת אבות פרק ד': המידות והתכונות הנפשיות כגון הזהירות והעין היפה, ומאידך גם התכונות הרעות כמו רוב התאוה "ייקנו ויתיישבו בנפש בחזרה על הפעולות" ולכן מפני שהאדם בטבעו מתחילת ברייתו אינו לא בעל מעלה ולא בעל חסרון, א"כ יתרגל "בלא ספק לפעולות מקטנותו כפי מנהג קרוביו ואנשי מדינתו, ואפשר שיהיו אותן הפעולות ממוצעות, ואפשר שיהיו מותירות או מחסרות".             

     3. ביאור ר' יונה למשלי (א,ח כב,ו יא,ל): "בימי הנערות הדבר קרוב ליישר הטבע ולתקן המדות ולקבל ההרגל וגם כי יזקין לא יסור ממנה, כאשר אמרו במוסרים ההרגל על כל דבר שלטון, אבל בימי הזקנה רחוק הדבר להחליף הטבע ולהעתיקו.. ועל כן נתחייבנו בתוכחת הנער, כי אין כח כלי שכלו שלם והטבע נמצא בו, ואין לו תוכחת מנפשו.. על כן נתחייבו האב והאם לעזרו בשכלם ולתקן טבעו בימי הנערות קודם שישלוט עליו ההרגל, והשנית, כי בזמן הגידול והוא בזמן הנערות, יוכל לתקן טבעו יותר".   "וטעם העיקר הזה, מפני כי הנער לא שלמו כלי שכלו עד אשר יגדל ו'יצר לב האדם רע מנעוריו' והנה הוא מתנהג כפי תאותו, כי אין לו עזר מאת שכלו להוכיח נפשו ולהניח דרכי תאות.. על כן צריך שיעזרוהו יולדיו בשכלם, ויוכיחוהו וידריכוהו בדרך ישרה בימי הנערות".

        4. רשב"ץ במגן אבות (א,יד): "וזהו שאמר שלמה ע"ה 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', וכן אמר דוד ע"ה 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם', ר"ל, כי כמו שהנטע בעודו קטן ורך, אדם יכול לתקנו שלא יתגדל עקום ויעלה ישר, כן הבנים בנעוריהם אדם יכול לחנכם ביראת ה', וזהו מצות חינוך שאדם חייב בבניו וזהו המשל שנזכר בגמרא בפרק שלשה שאכלו בוצין בוצין מקיניינו ידיעי, כלומר מהקן שהם גדלים בו בעודם קטנים אדם יכול להכיר אם הם ישרים או עקומים ועוד, המעשה הטוב בימי הבחרות יותר נרצה מימי הזקנה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה 'וזכור את בוראיך בימי בחורותיך'". 

ג. החינוך לענווה ויראת ה' מביא אל כל ההצלחות / ביאור ר' יונה למשלי (כב;ד-ו) 

על הפסוק 'צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם' (כב,ה) – "פעמים יניח האדם הדרך הישרה ויתעקש וילך בדרך לא סלולה לקצר הדרך והנה ימצא בדרך העקש ההוא צנים.. ובא המשל הזה על ענין מה שהזכיר (בפס' ד') 'עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים' כי מן הדרך הישרה מגיעים אל הצלחות העולם, מלבד היתרון האמיתי אשר יגיע לנפש משם, כי תשמר ותנצל מן החטא, כי יראת ה' שמגיעין אליה מן הענוה, היא יסוד השמירה מכל חטא.. ונסמך ענין זה ('חנוך לנער' בפס' ו' ללמדנו - ) ראוי ללמד ולהרגיל הנער בזאת הדעת כי מן הדרך הישרה מגיעים אל כל ההצלחות". 

ד. הצורך בחינוך הנער על פי דרכו נובע מהתאוות שיש לו בקטנותו / רבינו בחיי בן אשר (כד הקמח רשות א') 

"מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות". פסוק זה מדבר בנפש הצדיק - ולה ארבע ארבע מדרגות – "המדרגה הראשונה שהיא שקועה בתאוות הגופניות והשגתה חלושה ועל כן צריך לחנך לנער על פי דרכו, המדרגה השנית בהגיעו לכלל מצות שאז הנפש יתחזק כח השגתה והיא משתדלת במצות ובמעשים טובים.. וכנגד ד' מדרגות אלו שיש לנפש המשיל שלמה בחכמתו את הנפש לד' ענינים.. המשילה תחילה לסוסיא יפה מקושטת והמנהיגים ינהגוה לכל מקום שירצו כנגד המדרגה הראשונה אשר לנפש שהיא חלושה מאד ומנהיגי הגוף ינהגוה לכל מקום שירצו וכן הנער מקשט את עצמו ומסלסל בשערו". 

ה. ריבוי המצוות שיש בתורה ולימודם מביאים לחינוך הנער בצעירותו שגם כי יזקין לא יסור ממנה / רבי יעקב ב"ר אבא מרי אנטולי (מלמד התלמידים פרשת 'בשלח') 

"וידוע כי הלימוד יוציא האדם מטבע ויהפוך נפשו ממדה אל מדה ולפי שרוב בני אדם נוטים מטבעם אל הרע כי יצר לב האדם רע מנעוריו צריכים ללמוד רב ולמצות רבות על מינים רבים כדי שישיבו אותם למוטב ויחנכו הנערים אל הטוב לפי דרכם כמה שאמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, ואפשר שעל ענין זה רמז דוד באמרו 'כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם' ובני הנעורים אלה הם המצות והדעות האמתות שקבל האדם בנערותו וכאשר בחר השם בעמו לזכותם ולהנחילם העולם הרבה להם תורה ומצות כמו שאמרו ז"ל רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי לולי רבוי התורה והמצות המעוררים אותם תמיד לזכור השם היו מתים בעטיו של נחש ועצת האשה הם האויבים, ועליהם אמר דוד כי ידברו את אויבים בשער לפי שהנער ידחה אותם מעליו החצים שקבל בנערותו וינצל מרעתם". 

ו. חיוב לבדוק בבנו בעודו קטן שלא עוסק בליצנות ושיחה בטילה / ביאור ר' יונה למשלי (יג,א) 

"על האב לבדוק בו בקטנותו אם עוסק בדברי ליצנות ושיחה בטילה ולשון הרע וליסרו, כי כשיגדל לא יסור מהרגל הילדות". 

ז. אזהרה על הבן לקבל עצה ומוסר בקטנותו / ביאור ר' יונה למשלי (יט,כ א,ח) 

על הפסוק 'שמע עצה וקבל מוסר למעך תחכם באחריתך' – "במקראות שלמעלה הזהיר את האב להוכיח את הבן, ועתה יזהיר את הבן לשמוע עצה ולקבל מוסר, למען תחכם באחריתך. בעודך נער, באחריתך, על ידי המוסר, כי ראוי לאדם לחשוב מנעוריו באחריתו, למען ישוב באחריתו, ואל יאמר אשבר עד אשר אגדל, ואז אכין לבי לעבודת אלהי, כי לא ידע האדם את עתו". 

ח. מחייה בבן היוצא לתרבות רעה / רמב"ם הלכות תשובה (ד,א) 

"הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו". 

ט. זכויותיו של המחנך לעבודת הבורא גדולות מזכויות מי שבתיקון מידותיו ומעשיו היה קרוב לנביאים / רבינו בחיי ב"ר יוסף אבן פקודה (חובות הלבבות שער י' אהבת ה' פרק ו') 

זכויות המאמין שהגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו ו"היה קרוב לנביאים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו - אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים - והמשל בזה משני סוחרים הגיעו אל המדינה, הרויח אחד מהם בסחורה אחת שהיתה בידו עשרת כפלי הקרן והיה הכל מאה זוז, והרויח השני כפל אחד בלבד והיו לו סחורות רבות והגיעו לידו עשרת אלפי זוזים, והיה ריוח הסוחר הראשון עם רוב כפלי הריוח תשעים זוז ועשרה חלקים מאחד עשר חלק בזוז, והיה ריוח הסוחר השני חמשת אלפים זוזים עם מעט כפל הריוח, וכן אחי, מי שאין מתקן אלא נפשו בלבד, תהיה זכותו מעטה, ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תכפל זכותו כפי זכיות כל מי שיתקן לאלהים, כמ"ש רז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.. ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ועל כן צוה הבורא להוכיח את המקצרים, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך, ואמרו ז"ל עד היכן היא תוכחה רב אמר עד קללה ושמואל אמר עד הכאה ונאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא". 

י. חובת הרב לכבד ולאהוב את תלמידיו ולקרבם / רמב"ם הלכות תלמוד תורה (ה,יב) 

"כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן, כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא". 

יא. גם כי יתקשו התלמידים מלהבין יחזור המלמד ברוחב לב עד שירדו לעומקו של דבר: 1. ר' יונה לאבות ב,ה) "ולא הקפדן מלמד. אין צריך לרב שיהיה כעסן ולא רוחו קצר אך רוחב לב ומשיב לכל אדם בכל דבר שישאלו, גם כי יתקשו מלהבין תשובתו יחזירה אליהם עד שירדו לעומקו של דבר".       2. רמב"ם הלכות תלמוד תורה ד,ד "הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה, וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים, ואם כעס עליו רבו ורגז יאמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה". 

יב. על הרב לבחון תלמידיו על מנת לחדדם / רמב"ם הלכות תלמוד תורה (ד,ו) 

"ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן, וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים, ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם". 

יג. אם מתרשלים ומתרפים התלמידים בדברי תורה חייב לרגוז עליהם ושאין ראוי לרב לנהוג בקלות ראש בפני תלמידיו / רמב"ם הלכות תלמוד תורה (ד,ה) 

"..במה דברים אמורים (שחוזר ושונה אפילו כמה פעמים) בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא קצרה, אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם, וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים, לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה". 

יד. ראוי לרב שינהג עם הציבור ברכּות ובנחת ויגרום זה שיקבלו ממנו ברצון / איגרות הרמב"ם (מהדורת שילת איגרת כ"ג עמ' תא) 

ראוי לממונה "אפילו כוחו גדול, שינהג עם הציבור בנחת וימחול על כבודו, ויוכיח על כל מה שראוי להוכיח ברכּות ובנחת, ויגרום זה שיקבלו ממנו ברצון, עד שימשכם למעשה הטוב בעבותות אהבה". 

טו. זהירות שלא יהיה לרב ספק פירוש דבריו שיכול להביא לידי תקלה לתלמידים / פירוש הרמב"ם לאבות (א,יא, וכן הוא בפירוש ר' יונה שם) 

"הזהרו בדבריכם בהמון ואל יהיה בהם ספק ומקום פירוש, כדי שלא יהיו שם אנשים כופרים שיפרשום כפי אמונתם, והתלמידים אשר כבר שמעום מכם ישובו למינות". 

טז. ע"י חכמת הסברא והפלפול מגדיל תורה / פירוש ר' יונה לאבות (ב,ז) 

"מרבה חכמה מרבה ישיבה - ר"ל חכמת הסברא והפלפול שעל ידי זה הוא מרבה ישיבה כי יבאו התלמידים לשמוע דבריהם חדשים ולהתחדד עמו וללמוד ענין הסברא המתחדשת כי היא חכמה בפני עצמה, ור"ל שנותנין לו שכר כנגד כלן כי הוא הגורם". 

יז. על הרב לא למנוע מתלמידיו לשמשו / רמב"ם הלכות תלמוד תורה (ה,ח) 

"..וכל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים.." 

יח. המדבר ברבים צריך להיות חכם ושלם כדי שיילמדו ממנו / דרשות הר"ן דרוש י"ג 

"וגם המדבר ברבים צריך להיות חכם ושלם, כבר אמרו במסכת מכות 'ומי אוהב בהמון לא תבואה', למי נאה ללמוד תורה בהמון, למי שכל התבואה שלו, וכל זה אינו רק כדי שילמדו הכל ממנו". 

יט. השפעת הרב לתלמיד ע"י ראיית פני הרב / דרשות הר"ן דרוש ח' 

"'והיו עיניך רואות את מוריך' כי כפי השפע הנשפע לרב הנראה בפנים, כמו שאמר הכתוב (קהלת ח) 'חכמת אדם תאיר פניו' יהיה שופע על התלמיד יותר כאשר יקבלוהו". 

כ. בענין נתינת פרס לתלמידים על לימוד תורה / רמב"ם הקדמה לפרק חלק (אות ג' במהדורת שילת) 

"ואתה המעיין הבן ממני משל זה ואחר כך שים לבך לשמוע דברי בכל הענין הזה. נניח, שנער צעיר הוכנס אצל מחנך ללמדו התורה, וזה טובה גדולה לו בגלל מה שיגיע אליו מן השלמות אלא שהוא מחמת גילו הצעיר וחוסר דעתו לא יבין ערך אותו הטוב, ולא מה שיביא לו מן השלמות. והנה ההכרח מביא את המלמד שהוא מושלם ממנו לזרזו על הלמוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר, ויאמר לו למד ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך חתיכת סוכר, ואז ילמד וישתדל לא לעצם הלמוד לפי שאינו יודע לזה ערך, אלא כדי להשיג אותו האוכל, ואכילת אותו המאכל אצלו יותר חשוב מן הלמוד ויותר טוב בלי ספק, ולפיכך חושב הוא את הלמוד עמל ויגיעה שהוא עמל בו כדי שישיג באותו העמל אותה המטרה החביבה עליו והיא אגוז אחד או חתיכת סוכר, וכאשר גדל ונתחזק שכלו ונעשה קל בעיניו אותו הדבר שהיה מחשיבו מקודם, וחזר להעריך דברים אחרים, משדלים אותו באותו הדבר היותר חשוב בעיניו, ויאמר לו מלמדו למד ואקנה לך נעלים נאים או בגד שתארו כך, וגם אז ישתדל לא לעצם הלמוד אלא לאותו הלבוש כי אותו הבגד אצלו יותר חשוב מן הלמוד והוא תכלית הלמוד וכאשר תהיה דעתו יותר שלמה וייקל בעיניו דבר זה, משדלים אותו במה שהוא יותר מזה, ויאמר לו מלמדו למד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר או שני דינרין, וגם אז ילמד וישתדל כדי לקבל אותן המעות, וקבלת המעות אצלו יותר נכבד מן הלמוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו אז הוא קבלת המעות שהובטחו לו. וכאשר יהיה בעל הכרה יותר וייקל בעיניו גם דבר זה וידע שהוא דבר פחות ערך, משדלים אותו במה שהוא יותר חשוב מזה ואומרים לו למד כדי שתהיה רב ודיין יכבדוך בני אדם... וכל זה מגונה, אלא שצריכים לכך מחמת קלות דעת האדם שעושה תכלית הלמוד דבר אחר חוץ מן הלמוד, ויאמר מדוע לומד אני את הלמוד הזה אלא כדי להשיג בו הזיה באמת, וזהו אצל חכמים שלא לשמה, כלומר שהוא מקיים את המצות ועושה אותם ולומד ומשתדל לא למען אותו הדבר עצמו אלא למען דבר אחר, והזהירונו חכמים עליו השלום מזה ואמרו לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם... והוא מאמר החסיד השלם משיג האמת אנטגנס איש שוכו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ורצו בכך להאמין באמת לעצם האמת וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה... ולפי שידעו חכמים עליהם השלום שענין זה קשה מאד ואין כל אדם יכול להשיגו, ואם ישיגנו לא יישר בעיניו בעיון ראשון ולא יראה לו שהוא דעה אמתית, לפי שדרכו של אדם לא יעשה מעשה אלא להשיג בו תועלת או למנוע נזק, ואם לאו הרי יהיו מעשיו לבטלה, ואיך אפשר לומר לתורני עשה מעשים אלו ואל תעשם לא מיראת עונש ה' ולא לתקות גמולו, זה קשה מאד, לפי שאין כל בני אדם משיגים האמת ויהיו כמו אברהם אבינו, ולכן התירו להמון שישארו כפי דעתם לעשות הטוב לתקות הגמול, ולהתרחק מן הרעות מיראת העונש, ומעודדים אותם על כך ומחזקים מחשבתם בו, עד שישיג המשיג וידע את האמת והדרך המושלמת מה היא, כדרך שאנו עושין לנער בזמן הלמוד כפי המשל שהקדמנו, והקפידו על אנטגנוס איש סוכו על שפרסם בהמון מה שפרסם ואמרו בכך חכמים הזהרו בדבריכם..".