מחיית עמלק
י"ב אדר ב' תשפ"ד
לפרשות בשלח כי תצא ו'זכור'
מצינו 3 מצוות (!) הקשורות למחיית עמלק, מצות עשה (רמב"ם קפ"ט) לזכור מעשה עמלק ולאו שלא לשכוח (נ"ט), ומצות הכרתת זרעו (קפ"ח), טף ונשים, וכלשון "הפטרת זכור" בשמואל (א,טו,ג) "מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר", דבר הדורש תלמוד, וז"ל האברנבאל (שמות יז) "למה זה העניש הקב"ה בעונש גדול אל עמלק למחות זרעו ולא עשה כן לכל גוי מגויי הארץ וגם לא לאדום שהיה מזרע עמלק אבל בהפך שציוה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וצוה שלא יתגרו בו מלחמה" (ולא נאריך בהבדלים ההלכתיים בין מחיית עמלק למחיית ז' עממין בכיבוש הארץ).
הרמב"ם (מו"נ ג,מא) ביאר בטעם מחיית זרע עמלק ש"כמו שיענש האדם האחד ראוי שתענש המשפחה" בעבור שישמעו שאר המשפחות וייראו ולא ירגילו בהפסד, כי יאמרו שמא יעשה בנו מה שנעשה בבן פלוני למשפחה פלונית, ועי"ז אם יולד בהם איש רע מפסיד אשר לא יחוש לרעת נפשו ולא יסתכל ברע שיעשהו, לא ימצא עוזר ממשפחתו שיעזרהו על דעותיו שירצה לעשותם, וסיים "עמלק אשר התחיל להלחם בסייף אמר למחות זכרו בסייף". לפי הרמב"ם א"כ יש במחיית עמלק אקט חינוכי, ויש אף לומר אקט חינוכי עקיף, דרך משפחת החוטא. החינוך (תכ"ה) כתב גבי מחיית ז' עממין, והתייחס שם גם אל עמלק, שמשרשי המצוה לפי שאלו העמים הם שהחלו לעשות כל מיני עבודה זרה וכל תועבות ה' ועל כן בהיותם עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון נצטוינו עליהם למחותם ולאבדם מתחת השמים, והוסיף "ובמצותנו זאת עליהם להחרימם ימצא לנו תועלת שנאבד זכרם מן העולם ולא נלמוד ממעשיהן, וגם יש לנו ליקח מוסר בזה שלא נפנה אחר עבודה זרה, כי ברדפנו אחר כל איש מהמשפחה הרעה הזאת להרגו על התעסקם בעבודה זרה, לא יעלה על לב איש לעשות כמעשיהם בשום פנים". כאמור גם ב'חינוך' יש עניין "חינוכי", ללמד דעת אלהים לעם ישראל, אם תרצה אמור, ענין חינוכי כלפי עם ישראל, אכן ברמב"ם, ניתן להבין שמדבר כענין חינוכי לעולם כולו.
במצות זכירת מעשה עמלק (תר"ג) ביאר החינוך בטעמה לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני ה' וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו "כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה", אך לא פירש דיו מדוע באמת נצטווינו להכרית זרעו, מלבד זה שעשו רעה גדולה לישראל, ובשורש מצות הכרתת זרעו (תר"ד) ציין למש"כ במצות זכירתו.
הרמב"ן (שמות יז,ט יז,טז דברים כה,יז) ביאר "טעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים" משום שכל העמים שמעו וירגזון, ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו מפני פחד ה' ומהדר גאונו, "ועמלק בא ממרחק כמתגבר על ה'" (וכעי"ז בחזקוני יז,יד), ולכך אמר בו "ולא ירא אלהים" והוסיף "ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו, עובר מתעבר על ריב לא לו", ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחורבן האחרון כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאמור מתקשרים חלק מדבריו לדברי רש"י (דברים כה,יח) הידועים "אשר קרך..שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה". הרמב"ן מנה כאמור כמה סיבות לחומרת מעשה עמלק, אך לא ביאר דיו מדוע להכרית כל זרעו.
רבינו בחיי (שמות יז,יד) ביאר שתעניש אותו מדה של מעלה "שהיא מדת הדין הקשה כדי להאבידו מן העולם הזה, והבא על הפסק כחו ממנו, ובעבור כן נלחמת בו על שפסקה ממנו ונשאר השם והכסא כאלו חסר", כלומר, כביכול כל עוד עמלק בעולם יש חיסרון בשכינה וכסא ה' בעולם, ולכן צריך להכרית זרעו, וכמובן זה בתוככי הפסוק (שם פס' ט"ז) "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (וביאר בזה המהר"ל בגבורות ה' פרק ס' ועוד מקומות "כי כל זמן שעמלק בעולם נמצא השניות בעולם שהוא מתנגד לישראל, לפיכך אין הכסא שלם ואין השם שלם, כי השם הזה הוא השם המיוחד, והכסא כסא מלכותו שבו הוא מלך מיוחד על הכל. וזה שאמר ראשית גוים עמלק, כי עמלק ראשית והתחלת כל הגוים").
ועדיין לא ברור (ע"פ הפשט, עיי"ש ברבינו בחיי ובמהר"ל) למה דווקא עמלק הוא שנקרא ראש האומות וגורם להחלשת כסא ה', מה שונה הוא מהאדומים או המדיינים, וממילא גם נבין יותר טוב מדוע מצווים אנו בהכרתת זרעו, ונדמה שניתן למצוא ביאור לזה בדברי האברבנאל (שם) שכתב שהעונש המיוחד לעמלק בעבור שבא להלחם "מבלי סבה", בלא סיבה להציל או לכבוש ארץ וכד' (וכלשון הרמב"ן לעיל "מתעבר על ריב לא לו"), אלא ברוע לב "להחזירם לעבדות ולחלל כבוד ה' אשר גאלם", ובזה ההבדל בינו לבין שאר העמים! לבטל גאולת עם ה', ובזה לחלל כבוד ה' בעולם. עוד מנה שם ג' סיבות נוספות לחומרת מעשהו כלפי ישראל - שלא הודיע לפני המלחמה, שלא נלחם פנים בפנים ושתקף את החלשים (ובזה ביאר כפל סיפור התורה בזה, בספר שמות לאחר יצירת מצרים סיפר הכתוב מה שעשה עמלק "לחלל כבוד אלהי ישראל", אבל בספר דברים "זכר בלבד מה שעשה כנגד ישראל כדי לעורר לבבם שגם הם ישתוקקו להחרימו בעבור מה שעשה נגדם ואין סתירה אם כן בשתי הפרשיות"). הדברים מתקשרים גם היטב למדרש במדבר רבה (יג,ג) "'גאות אדם' זה עמלק שנתגאה על הקב"ה בחרופיו וגדופיו שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר בזו חפצת הוא הא דכתיב ויזנב בך שהכם מכת זנב", חלק הארי של מלחמת עמלק שהיתה זו מלחמה כנגד ה', לא בעבור כיבוש ארץ או מסחר, אם תרצה אמור – מלחמת דת.
ובהקשר לזה יש להביא גם לשון הספורנו (כה,יט) "זכר עמלק - משור עד שה מגמל ועד חמור, כמו שצוה לשאול, וזה כדי להנקם מעמלק על שהעיז פניו באל יתעלה, כמקנאים לכבודו". עוד יש לציין כאן למאמר תרי"ג מצוות לרמב"ן (כתבי הרמב"ן ב' עמ' תקל"ז) בחלוקת תרי"ג למצוות לעשרת הדברות, שכתב מצות מחיית עמלק וזכירתו במצות 'אנכי ה'", ואת הלאו שלא לשכוח מעשה עמלק ב"לא יהיה לך אלהים אחרים".
לאחר הדברים הנ"ל יש להביא גם דברי ר' יוסף קרא, תלמיד חבר של רש"י, בפירושו על ספר שמואל (שם) שכתב "כסא ה' הוא מלכות ישראל שנקרא 'כסא ה'', אותה שעה מלחמה לה' בעמלק, ומנין שכסא ה' נקרא מלכות ישראל, שהוא אומר בשלמה 'וישב שלמה על כסא ה'' (דברי הימים א, כט,כג)", ויש להאריך הרבה בדברים אלו, האם חולק על הראשונים הנ"ל או שמא זה פשוט שני צדדים של אותו מטבע, ובשאלה פתוחה זו אפשר לסיים עם דברי הרב קוק זצ"ל בספר אורות "מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם".
לגבי מחיית בהמות עמלק כמבואר בשמואל, ניתן לראות "סתירה" בדברי רש"י, בספר דברים (כה,יט) כתב "תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה", ואילו בשמואל (שם) כתב "משור ועד שה - שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה", והרד"ק (שם) פירש כרש"י בספר דברים, ור' ישעיה מטראני הביא את שני הפירושים וכתב שלפי הפשט הפירוש "שלא יהיה זכר". אפשר אולי לומר שרש"י על התורה ביאר טעם הענין מדוע יש למחות אף הבהמות, שלא יהיה זכר, ואילו בציווי שמואל לשאול למלחמה בעמלק פירש לו צבאית-התקפית למחות כל דבר, שהם הם משנים עצמם.