ברכה בהדלקת נר חנוכה באירועים
כ"ט כסלו תשפ"ד
המנהג במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות (לשון החזו"ע) ומה טוב שיתפללו שם ערבית (שם, ולדעת הגרי"מ אליהו אפשר לברך דווקא אם אכן יתפללו) אך יש שהעמידו המנהג לברך בכינוסים או ברחובה של עיר גם ללא תפילת ערבית (אז נדברו והרב ישראלי), ובפרט בכינוס חיילים בשטח אף ללא כוננות מבצעית (הגרי"מ אליהו), ויש שכתבו שצריך לזכות השמן והזכות בברכה דווקא למי שלא הדליק בביתו (תפלה למשה) וכן נלענ"ד לכתחילה במקום שלא מתפללים ערבית (עיין בפנים), ומ"מ ידאגו שבכל כינוס כזה יהיה לכל הפחות עשרה אנשים (ע"פ ביאור הלכה) ואפשר להקל גם אם יודעים שיגיעו בהמשך (שם), ויש רבים החולקים על כל הנ"ל ואוסרים לברך בכל כינוס (גריש"א שבה"ל מנח"י צי"א אורל"צ).
(א) כתב הטור בסימן תרע"א בדיני מקום הנחת החנוכייה בתחילת הלכות הדלקת נר חנוכה באגב אורחא בזה"ל - "בסמ"ק כתב שאם מניחה בדלת עצמה יניחנה מחציו של כניסה לצד שמאל ובבית הכנסת מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום".
כתב הכלבו (סימן מד והובא בב"י) "ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת, גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש ויש מקומות שאין חוששין סמוך לפתח אלא לפני ההיכל, והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית". כלשונו מילה במילה כתב ג"כ הארחות חיים (חנוכה אות יז). הב"י למד שיש כאן ב' טעמים למנהג, אחד "מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים" וכגמ' בפסחים (ק"א), ו"טעם אחר" - "לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות".
על פניו נשמע בטעם הראשון בכלבו שכתב "להוציא מי שאינו בקי" דיוצאים בה הנמצאים, וכן נשמע מהשוואת הב"י לדין קידוש בליל שבת שמקורו בפסחים ונפסק בסימן רסט (ואמכ"ל), אולם הב"י דייק ושינה מלשון הכלבו בטעם הראשון וכתב שההדלקה מיועדת לאורחים "שאין להם בית" ואילו הכלבו כתב שמייועדת "למי שאינו בקי" (ומעין חזרת הש"ץ שנקוט שם לשון דומה) והפרש גדול ביניהם, וכדלקמן.
(ב) הב"י הביא טעם שלישי מתשובת הריב"ש (סימן קיא), שם כתב "המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ..וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא, ואע"פ שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו, כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח.. ומ"מ באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו" והובא כאמור בקיצור בב"י. לדעת הריב"ש אף אחד לא יוצא בהדלקה הזו, ובעצם נועדה להשלים את מצות ההדלקה שכל אחד עשה בביתו, בביתו כל אחד פרסם רק לבני ביתו והיתה הדלקה שלא "כתקנה" כיוון שלא פירסם הנס לציבור, ואילו בבית הכנסת מצד אחד זה אינו בביתו ולכן לא יוצאים בה, אבל משלים את פרסום הנס לציבור. לריב"ש מנהג זה אמנם "מנהג ותיקין" אבל הוא נוצר ממציאות בדיעבדית, אך כן מברכים עליו, כמעמדו של הלל בראש חודש (ויש כאן לציין לדעת שבלי הלקט סימן קפ"ה דאכן אין מברכים על הדלקה בבית הכנסת).
השואל בתשובת הריב"ש דחה לומר שהטעם כטעם הראשון בכלבו "דאי להוציא עניים ידי חובה כמו קידוש הרי העני המתפרנס מן הצדקה חייב להדליק בביתו, וכמו שבליל הפסח אין מקדשין בבה"כ כן ראוי לעשות בנר חנוכה, א"כ הברכה שמברך המדליק בבית הכנסת יראה שהיא לבטלה, ואם נאמר להוציא עצמו באותה הדלקה בודאי אינו יוצא משום חשד, שאם חצר שיש לה שני פתחים לב' רוחות צריכה שתי נרות כרבא משום חשד שמא לא הדליק כל שכן החזן או אחר שחייב להדליק בביתו, ועוד שלא נהגו כן אלא שחוזר ומדליק בביתו". נראה שהב"י ששינה מלשון הכלבו בטעם הראשון וכתב שנועד להוציא מי שאינו לו בית, נמשך אחר השואל בריב"ש.
בכדי לישב הקושיה על הכלבו נדמה לענ"ד לחזור אל דבריו כפשוטם שלא דיבר על מי שאינו לו בית ולא השוה הדין לקידוש, ונראה שלפי הכלבו אין הכי נמי זה לא עולה עם גדרי הדלקת הנר הרגילים, אלא מנהג שנבע משום הדור מצוה ופרסום הנס, וביאר שתקנו כן להוציא את מי שאינו בקי, ואין עניינו לתקנת הקידוש שכתבו הב"י והשואל בריב"ש וממילא אין צריך גדרי הדלקת הנר כמו שצריך שם גדרי הקידוש, שלא הזכיר כלל בזה, אלא הוא מנהג מיוחד שהתחדש משום הדור מצוה ופרסום הנס, להוציא מי שאינו בקי, אף שיש לו בית, ואף אפשר לומר שלשונו "גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש" בא לבאר מדוע תיקנו המנהג להוציא "מי שאינו בקי" ואין הוא "טעם אחר" כמו שכתב בדעתו הב"י (ואף שאפשר לומר כך אין צורך מהותי בזה, בפרט שמכניס לבסוף את ענין 'זכר למקדש' שהוא על פניו אכן טעם נוסף).
[ע"פ הנ"ל אפשר לומר שזה היה מקור המנהג טעות שהוזכר במהר"י ווייל (סימן סה, הוזכר בדרכ"מ כאן) שהיו נוהגין "לעשות נרות של חנוכה שמדליקין בבית הכנסת לוקחים ד' או ה' נרות ומדביקים אותם ביחד ומדליקין לנר אחד" ואסר על העושים כן מידי דהוה אקערה שהקיפו אותה נרות דאפילו לאחד אינו עולה דהוי כמדורה, וע"פ הנ"ל ניתן לומר שמקור המנהג נבע מכך שלא מדקדקים בכל הלכות מיקום ההדלקה הרגילה ונמשך גם לאופן ההדלקה. גם מצאנו מנהג המובא בשאלה בתשובת הגאונים (הורביץ אלעזר, סימן צא) שהיו נוהגים להדליק "בהיכל שמנה נרות בלילה ראשונה עושין אחת משמאל ושבע לימין ובכל לילה מעתיק אחת מימין לשמאל עד לילה שמיני יעשו כולן לשמאל"].
(ג) בספר המנהיג (הל' חנוכה) מצינו שהטעם 'זכר למקדש' עומד קצת יותר בפני עצמו וז"ל "ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת.. אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם". בדקדוק לשונו נראה שאין הטעם של זכר למקדש עומד לגמרי לבד, ואילו היה 'בית מקדש מעט' מקום שלא היו בו רבים ח"ו, לא היו מתקנים הדלקה שם.
בתה"ד (קד) כתב שדרך העמדת החנוכייה בבית הכנסת תלוי בצורת העמדת המנורה במקדש וא"כ "מילתא תליא בפלוגתא דתנאי והגאונים נמי מחולקים בההיא פלוגתא", והוזכרו דבריו בב"י דרכ"מ ורמ"א, והוזכרה השוואה זאת בעוד רא' (ולא נאריך בנקודה זו של מיקום החנוכייה בבית הכנסת שנחלקו בה רבים מן הפוסקים ובפרט האשכנזים), אך אינו מוכרח שלמד שעיקר הטעם 'זכר למקדש' וכדברי המנהיג, דאיכא למימר דהמנהג 'היכן' בבית הכנסת שהוא מקדש מעט מושפע ישירות מהמקדש 'זכר למנורה' (כלשון הגר"א סק"כ), אבל עצם עיקר המנהג לא קשור בדווקא ב'זכר למקדש'.
במאירי (שבת כג:) נקט בזה הלשון "וזה שנהגו להדליקם בבית הכנסת עיקר הענין משום פרסומי ניסא ולא לכונה אחרת והדבר נאה" כלומר זה הטעם עומד לבד, ולא נסרך עם טעמים נוספים. כעין זה בריטב"א (שבת כג.) "ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים".
ניתן למנות א"כ חמשה טעמים בראשונים: 1. "להוציא מי שאינו בקי" (כלבו א'). 2. לפרסם הנס (ריטב"א, מאירי, ב"י ב' ובדעת הכלבו, ומובא למעשה בכל הראשונים ואף בספר המנהיג) (ולשון הכלבו כולל גם הדור מצוה וזכר למקדש). 3. "מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים" (ב"י א' ובדעת הכלבו, והו"א של השואל בריב"ש). 4. השלמת הפרסום הנס ו'המצוה כתקנה' החסר בגלות בהדלקה בתוך הבית ולא מחוצה לו כעיקר הדין (ריב"ש וב"י ג') 5. זכר למקדש (הוזכר בסוף דברי הכלבו, ובספר המנהיג ציין בנוסף שהנס היה במקדש).
(ד) וז"ל השו"ע (תרעא,ז) בסוף ההלכה העוסקת במיקום החנוכיה בפתח הבית "ובבית הנכסת מניחו בכותל דרום (ע"פ הטור בשם הסמ"ק) {הגה: או בדרום המנורה ומסדרן ממזרח למערב (תה"ד הנ"ל)} ומדליקין ומברכין {הגה: בבית הכנסת} משום פרסומי ניסא {הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש)}".
הבא"ה (י) רע"א ופת"ש (י) הביאו בקצרה קושיית החכ"צ על המחבר, שם בחכ"צ (פח) הקשה, דהא כל ראיית הריב"ש במה שמברכין על הדלקה בבית הכנסת אינה אלא מברכת הלל דר"ח, וכיון שהמחבר סובר כרמב"ם דאין מברכין על הלל דר"ח אמאי פסק הכא דמברכין על ההדלקה, וכתב דאפשר דסמך נמי על מש"כ הכל בו וצירף הוא זה לריב"ש, אך קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ, וכתב דאפשר דסמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם, אך באמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם אשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת, אבל לרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם מנהג זה.
יש לציין, לפחות למנהג הספרדים, שגם הברכ"י וגם כה"ח (עא) דחו המנהג בספר תניא (וכ"ד השבלי לקט) לימנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה [אלא המנהג של כל הרבנים להדליק ולברך], וא"כ יש באמת ליישב מנהג זה לספרדים.
ראשית יש להעיר שמש"כ החכ"צ ליישב 'בדוחק' שהב"י "צירף" הטעמים, נראה שזה אינו 'לא סביר' בקריאה רציפה של הב"י, דהא על דברי הטור הביא תחילה ב' הטעמים למנהג מהכלבו, ואח"כ הביא טעם הריב"ש, אולם ענין הברכה בב"י הוא ענין משני שהזכיר הריב"ש בתשובה (אף שבתוך השקלא וטריא של הריב"ש מול השואל וודאי שעיקר הנידון זה הברכה), ובאמת אין ללמוד בב"י שהביא דברי הריב"ש ליישב ענין הברכה גרידא, אלא הב"י עסק והביא ג' טעמים למנהג ולא עסק כלל בברכה, אך מ"מ יש עדיין צורך ליישב א"כ באמת מנין "לחדש" כלשון החכ"צ ברכה לשיטת המחבר ההולך בדרך הרמב"ם.
ונראה שיש לבאר ע"פ הגר"א שעל דברי המחבר "מברכין" ציין ראיה אחת בלבד, אך לא ראיית הריב"ש, אלא מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה ומברכים "משום פרסומי ניסא", וכוונתו לסימן תפז/ד שם ישנה מחלוקת בין הרא' והמנהגים, והמחבר פסק כרמב"ן שקוראים ומברכים, והמקור לאמירה בבית הכנסת כבר במסכת סופרים, ולפי הגר"א שפיר היטב דעת המחבר, דיש יותר ללמוד מהלל של ליל הסדר דהוא "פרסומי ניסא" להכא דגם כן פרסומי ניסא וגם הכא יברכו, ואילו ההלל של ר"ח אינו פרסומי ניסא אלא מצד מנהג גרידא (ואכמ"ל בתקנת ההלל ובחילוקים בין אמירות ה'הלל' השונות). נראה גם שזו כוונת כה"ח (ע) שהביא לדברי הגר"א בקיצור לאחר שהביא דברי הריב"ש (ואח"כ ראיתי שכתב יישוב זה בקיצור גם ביבי"א דלקמן אות ג'). בזה גם נראה לדחות ראיית החכם צבי מהרמב"ם שלא הזכיר מנהג ההדלקה בבית הכנסת וא"כ אין לברך לשו"ע שפסק בראש חודש כרמב"ם, דזה אינו, דהא גם ברמב"ם לא מוזכר אמירת הלל בליל פסח (ואכן כמה מקהילות תימן נהגו שלא לומר הלל כלל בבית הכנסת בליל פסח) ואעפ"כ פסק המחבר בהלכות פסח כרמב"ן שקוראים ומברכים, וא"כ שפיר פסק כאן המחבר לשיטתו שמברכים.
אח"כ ראיתי שכתב כעי"ז בשבט הלוי (א,קפה) שביאר דעת המחבר ג"כ ע"פ הגר"א והרחיב דפרסומא ניסא שהזכיר הגר"א "הוא ענין שאין לו שיעור וגבול למעלה כי כל מה שמוסיפין במצוה זו שעיקרה פרסומא ניסא, בכלל תקנת חכמים הוא, אלא שלא חייבו אלא בדבר מוגבל, ע"כ מצינו כאן ענין מהדרין ומהדרין מן המהדרין, כי פרסומא ניסא אין לו שיעור, והכל בכלל התקנה, אלא שלא חייבו, על כן אם מוסיפים כאן להדליק בבית הכנסת ברוב עם שאין לך פרסומא ניסא גדול מזה, אין זה מנהג חדש אלא שהוסיפו בפרסום הנס וכל עיקר רצונם בתקנת הנר היה פרסומא ניסא, על כן שפיר מברך על הדלקת נרות בביהכ"נ דכל פרסום שאפשר בכלל תקנתם הוא", ואח"כ ראיתי שכ"כ ב'דרשו' (הע' 73) בשם המנחת שלמה (ב,נג,ב).
(ה) וביבי"א (ז,נז) גם טרח ליישב המנהג לפי המחבר והביא בשם החתן סופר ושו"ת פני מבין שכתבו שאף שבראש חודש אין לברך על ההלל משום שבאותו יום אין צד חיוב מצוה לקרוא את ההלל אך בהדלקת נרות חנוכה בבי"כ אע"פ שאינו אלא מנהג כיון שיש לה עיקר שכל אחד חייב להדליק ולברך בביתו, יכולים לברך על התוספת של אותו היום, דהיינו על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, דכיון שהמדליק בעצמו בבית הכנסת יש עליו חיוב מצוה להדליק בביתו, לא חילקו בין מקום למקום, והביא יבי"א יסוד לזה בדברי תוס' רי"ד שכתב ליישב המנהג שברכו על ההפטרה בשבת במנחה שכתב שכל דבר שהוא חובה ונהגו להוסיף עליו יש לברך על אותו מנהג. עוד כתב היבי"א ליישב ע"פ המאירי שכתב בשם גדולי המחברים שאין לברך על ההלל של ר"ח אף בצבור משום שלא תקנו חכמים את קריאתו אלא העם נהגו כן מאליהם, וכתב היבי"א שאולם המנהג להדליק נרות חנוכה בברכה חכמי ישראל הנהיגו כן משום פרסומי ניסא שכן משמעות דברי הראשונים הנ"ל לפיכך שפיר אפשר לברך על זה בלשון "וצונו", כיון שגם המנהגים שהנהיגו חכמי ישראל הם בכלל "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".
(ו) אם נגיע לנידון של הדלקה באירועים והאם לברך על הדלקה זו, יש להסתכל על פשט דברי המחבר "ומדליקין ומברכין משום פרסומי ניסא" והרמ"א הוסיף את המילים "בבית הכנסת", ויש לשאול מה בא להוסיף על המחבר, שהרי תחילת המשפט של המחבר היתה "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום", ושמא למד הרמ"א שהמחבר קצת הרחיב יותר את הברכה מחוץ לגבולות בית הכנסת, והרמ"א השיבה לבית הכנסת דייקא, אך פשט המחבר שדיבר כל העת בבית הכנסת בלבד, ולא הוזכר בטור או בב"י או בשו"ע הדלקה שאינה בבית הכנסת.
ואכן מצינו בכמה וכמה מגדולי הדור הקודם שכתבו שאין לברך על הדלקה באירועים כלל וכלל, וכתב במנח"י (ו,סה,ג) דאיך יעלה על הדעת לחדש מעצמנו מה שלא שערו אבותינו וכמה דחקו רבותינו הריב"ש והחכ"צ למצוא טעם למנהג זה, וז"ל שבט הלוי (ד,סה) בנידון זה "והנה בטעם הכלבו להוציא שאינו בקי חולק הריב"ש שם שהיה אביר הפוסקים שכתב שאין אדם יוצא בזה (עיין לעיל שכתבנו שדעת הכלבו בטעם א' אינה כדעת השואל בריב"ש, כנלענ"ד), וא"כ עיקר הטעם במש"כ הכל בו משום הידור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש, וא"כ אולי לא נתיסד המנהג רק בבית הכנסת דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש ואיכא בזה זכר למקדש, והא ראיה דפליגי בזה הפוסקים אם להדליק בבית הכנסת מזרח מערב או צפון דרום.. ואם אמרו בביה"כ דנעשה כאחד ממנהגי בית הכנסת הקדושים מנ"ל להוסיף במה שאינו דומה, וכל מנהגי ישראל נתיסדו בטעמים שנגלו לפני מיסדי התקנה, וכיון שאין נ"ד דומה לגמרי אין בכחנו להוסיף, וידעתי גם ידעתי שהיו מדינות שהיו מברכים במסיבות כאלה אבל מי יודע אם רוח חכמים נוחה מהם". בצי"א (טו,ל) נקט בלשון חריפה יותר שכתב "ברור הדבר שאין לברך, ופוק חזי כמה דיות נשתפכו בקשר למנהג ההדלקה בבית הכנסת ואיך שאפשר לברך על כך, כמה מגדולי דורות הקפידו באמת שלא לברך על ההדלקה בביהכ"נ.. על כן ברור ופשוט הדבר שאין בכחנו להוסיף עוד ולהנהיג להדליק ולברך על הדנ"ח במסיבות, ויש למנוע זאת, והמברך מברך ברכה לבטלה, והנמנע יקבל שכר על הפרישה", וכ"ד האור לציון (ד,מב,יא) וציין שאין לברך אף אם מתפללים שם מנחה וערבית ואף אם יש שם אדם שלא הדליק נרות חנוכה וגם לא הדליקו עליו וגם אינו עתיד להדליק באותו יום.
כן גם דעת הגריש"א (במקראי קודש לקמן) לאסור לברך אף בכינוס חיילים (ראה לקמן) וברכה זו ברכה לבטלה, ואף אם יתפללו לא יעזור כי עיקר התקנה היה בבית הכנסת והבו דלא להוסיף עלה ודווקא בביה"כ קבוע.
א"כ מצינו ב' טעמים שלא לברך, א' אין אנו יכולים לחדש מעצמנו ברכה במנהג שלא היה (מנח"י שבה"ל וצי"א) ב' עיקר הטעם משום זכר למקדש וזה שייך בבית הכנסת בלבד ועיקר התקנה היא בביה"כ (שבט הלוי וגריש"א).
(ז) אולם היבי"א (שם) לאחר שהביא דברי הפוסקים הנ"ל כתב "ואחרי הודיע ה' אותנו את כל הנ"ל ביישוב דברי מרן הש"ע בזה (הובא לעיל), נראה שהנוהגים לברך על הדלקת נרות חנוכה במסיבות כאלה, יש להם על מה שיסמוכו, כיון שיש בזה משום פרסומי ניסא, ומה טוב להתפלל שם תפילת ערבית בצבור מיד לאחר ההדלקה, וכפי שנוהגים בבתי הכנסת", והביא שכן דעת המשנת יעקב (הגר"י רוזנטל) לברך בהתאספות. נראה כוונתו שלפי ב' היישובים שכתב לעיל בדעת המחבר המורם הוא שעיקר המנהג משום פרסומי ניסא וניתן להוסיף על גבי תקנת חכמים להדליק נר איש וביתו וכלשון שו"ת הפני מבין שלא חילקו בין מקום למקום "כיון שהמדליק בעצמו בבית הכנסת יש עליו חיוב מצוה להדליק בביתו לא חילקו בין מקום למקום" (וראה לקמן מהחזו"ע).
ולעיל אכן הרחבנו בדיבור בדברי הרא', והטעם 'זכר למקדש' ללא ספק ענין משני, ועיקר הטעם הוא פרסומי ניסא (ולכלבו גם להוציא מי שאינו בקי), דהא הריטב"א והמאירי לא הזכירו 'זכר למקדש' כלל, וגם הכלבו הזכירו בסוף דבריו כנספח נוסף, והטעם לדבריהם שנהגו כן בבי"כ כי זה ההיכי תמצי המובחר לפרסום הנס ברבים ככל הניתן, ואף ספר המנהיג שהלך בצורה היותר מובהקת בכיוון של 'זכר למקדש ציין שהוצמד ה'זכר למקדש' לבית הכנסת בשביל "לפרסם הנס" ששם "רבים מתקבצים".
(ח) אח"כ ראיתי שכתב להדיא באז נדברו (ה,לז ו,עה) דכיון שעיקר הטעם משום פרסומי ניתן לברך על ההדלקה בככר העיר בשביל הנוער ומסתמא רבים מהם לא משתתפים בבהכ"נ ואפילו אם הם בכלל נר איש וביתו אבל יש דין הדלקה מדין מהדרין נר לכל אחד ואחד ממילא אפשר לעשות ברכה בלא שום פקפוק, ועדיף מבהכ"נ כיון שזה בחוץ ממש ואף שכתבו הרא' טעמים נוספים להדלקה בביה"כ עיקר הטעם משום פרסומי ניסא והזכיר את הריטב"א הנ"ל שכתב טעם זה בלבד, וכתב דכן עיקר הטעם אף לריב"ש, והרחיב לבאר, שכוונת הריב"ש היא שההדלקה בבי"כ היא כנגד השלמת המצוה שלא קיימוה כראוי בגלות, ועיקר ההדלקה כלשון הגמ' להדליק בחוץ, ועל כל אחד יש חובה לפרסם הנס ברבים, "ואפשר דאפילו אם לא יהיה אפשרות רק להדליק במקום שאין שם ביתו, דצריך להדליק בברכה, דמונח על קרקפתא דגברא לפרסם הנס ברבים מכסף שלו", וכתב דמה שאין המנהג להדליק בכל התאספות "זהו בכלל שמסתמא כל אחד כבר השתתף בהדלקת ביה"כ", ואפשר דאפילו לא היה נוכח בהדלקה, דמ"מ כיון שהוא חבר בביה"כ ממילא הש"ץ הוא שליח של כל אחד שיש לו שייכות, ומה שנהגו בביה"כ משום שהוא מקום המיוחד לרבים, ולברך בככר העיר "אין זה כמוסיף על המנהג", ודחה המסתפקים בזה משום שהדלקת נרות קשור אל "דין בית" (ואכן יש להאריך בזה במקום אחר) דכל הפטור בספינה משום שאין אפשרות אבל לולא יש אפשרות ודאי מבואר בכמה פוסקים שצריך להדליק ולברך. בכרך י"א (סימן לב) חידד והוסיף דמה שכתב לברך בהתאספות "אין זה נובע מהמנהג של הדלקת בהכ"נ אלא שלעולם לא נתבטל תקנת חז"ל של הדלקה בחוץ ממש והמדליקין בפנים עדיין יש עליו חובת הדלקה בחוץ אפי' להראשונים דיוצאים בדיעבד בהדלקה בפנים".
בדברים אלו נדחות על פניו ב' הטענות של גדולי הפוסקים לעיל, אין זה "חידוש", אלא מתקנת חז"ל להדליק "בחוץ", ועיקר המנהג בבתי הכנסת היה כהיכי תמצי לפרסומי ניסא לציבור, ואין עיקר הטעם 'זכר למקדש' אלא פרסומי ניסא. נוסיף שהברכה בהתאספויות בככר העיר שדיבר הרב זילבר מתחזקת יותר ע"פ הכלבו בטעמו הראשון (ודלא כמו שהביא בשמו הב"י) להוציא את שאינו בקיאים ושאינו "זריז בזה", ויותר מצויים כיום בככר העיר מאשר בבית הכנסת.
(ט) בהקשר ישיר מדברי הרב זילבר יש להביא מש"כ וחידש במועדים וזמנים (ו,פט) ביישוב דעת המחבר מקושית החכ"צ ויישוב מנהג העולם להדליק בפנים גם במקום שאין כבר סכנה, שכתב דעיקר תקנת הדלקת נר חנוכה היתה מלכתחילה בחוץ, וז"ל "להסביר הענין.. ע"פ תורת הראשונים.. ולע"ד נראה ברירא דהאי מלתא שבימי החשמונאים לאחר הנצחון בזמן המקדש לא תיקנו שכל אחד ידליק בביתו, שבנוסח על הנסים מבואר שתיקנום לימי הלל והודאה אבל לא נמצא שם כלל שתיקנו אז לכל אחד חובת הדלקה, וכן ברמב"ם פ"ג דחנוכה ה"נ מביא שחכמים שבאותו דור תיקנום לימי שמחה והלל ומדליקיו בהם נרות והיינו שנוהגין כן, אבל דייק ולא פירש ושידליקו נרות, שזה לא היה עוד אז בכלל עיקר תקנתם ובנוסח מעוז צור אמרינן בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים והיינו שהסנהדרין שהיו בני בינה תיקנום לשיר ורננה דוקא ולא הדלקה שנתחדשה אחר כך.. הדליקו כמו במקדש בציבור דוקא והיינו בבית הכנסת או במסיבות וכדומה דומיא דנס שהיה בציבור, ולאחר כך כשגלו ישראל ונתפזרו תיקנו חובה לכל יחיד ויחיד לפרסם הנס בציבור ושורש דבר זה מצאתי בספר אור היום מרבי אריה קרטגינער זצ"ל.. כשהרגישו שעלולים לבוא בזה לסכנה החזירו חכמי הדור תקנה הישגה להדליק בציבור לקיים בבית הכנסת מצות פירסומי ניסא ומקיימין המצוה דומיא דקיימו בזמן בית שני וכיון שכבר נהגו פעם בזה ותיקנו אז בברכה שקיום עיקר מצות הדלקת נר חנוכה אז כה"ג שפיר מברכין היום על מנהג כי האי לכ"ע.. ובזה מתבאר לן באר היטב פשר הדבר שבתקופת גלותינו לפעמים אפשר לנו להדליק בחוץ על פתח הבית לחצר או אפילו לרשות הרבים ולא היה בזה נדנוד סכנה ומ"מ לא נזדרזו אז גדולי הדור זצ"ל להחזיר עטרה ליושנה שכל אחד ידליק בחוץ דוקא כעיקר תקנת חז"ל והיינו טעמא מאחר שאנו מדליקיו בבית הכנסת לפירסומי גיסא לרבים סגי בכך ואין לשנות התקנה להדליק כל אחד בביתו ולא בבית הכנסת כשאפשר עוד תמיד להשתנות כמ"ש, ונראה ברור שבזמן חז"ל לא הדליקו בברכה בבית הכנסת וכן הרמב"ם לא מביא מנהג זה שנהגו בו גם בני תימן היום והיינו טעמא שבזמן הש"ס וכן בתקופת הרמב"ם במקומו קיימו עוד המצוה כתיקונה בחוץ ולכן אין מקום להדליק בבית הכנסת לפאת מצות פירסומי ניסא ורק לאחר שנתבטלה המצוה בחוץ תקופה ארוכה אחרי גלותינו בימי חכמי התוס' בצרפת וכן בספרד". לאור כל זאת חידש ש"המדליק בחוץ בזמן הזה יש לחוש שאינו שייך לחיוב בית הכנסת וראוי לו להימנע לברך בבית הכנסת שמוציא המדליקין בפנים".
(י) עוד ראיתי שחידש בספר תפלה למשה (לוי) (ב,נ עמ' תצז) דמה שכתבו הריב"ש והרמ"א שלא יוצא ידי חובה בהדלקה בביה"כ זה משום שהשמן והנר אינם של המדליק אלא של ביה"כ, והביא מהלקט יושר תלמיד תה"ד שאסף מהנהגותיו ועוד גדולים שכתב בזה"ל (עמ' 151) "וצוה לי להדליק נר חנוכה בבית הכנסת שלו ואמר אינך צריך להדליק פעם אחרת בביתך כיון שאין לך בכאן בני ביתך", והיוצא שהרוצה לצאת בהדלקה בביה"כ יזכה בנרות והשמן ובזה יצא ידי חובה ולא צריך להדליק שוב, ואין חיוב ההדלקה קשור דווקא לבית, והעלה לפ"ז לנידון דידן שאם ידוע שיש בהתאספות בני אדם שלא הדליקו בביתם ואינם עתידים להדליק באותו לילה "יזכו להם השמן והפתילות וידליק אחד מהם בברכה ויוצא בזה ידי חובה".
(יא) בחזו"ע (חנוכה עמ' מז) כתב "נוהגים במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות משום פרסומי ניסא ויש להם על מה שיסמוכו" ובהע' הרחיב בדעות נוספות הסוברות כן, וכתב כמש"כ ביבי"א דמה טוב להתפלל וכו', וכתב דיש לזה יסוד בשו"ת משנה שכיר (סימן רב) שכתב שאם אירע שלא הדליקו בביה"כ ואח"כ באו ונקבצו ללמוד שיעור ושוהים שם שיעור חצי שעה שידליקו בברכה.
במקראי קודש (הררי) (י,ז) הביא כמה מדעות גדולי ישראל. דעת הגרי"מ אליהו להתיר לברך דווקא אם מתפללים שם ערבית ודחה הסברא לומר שמוציא בהתאספות מי שלא ידליק, אך במקום כינוס של קבוצת חיילים גדולה התיר בברכה גם ללא תפילה כיון שיש אומרים שחיילים עקב פעילותם וכוננותם פטורים מתפילה, ואף שאינם בכוננות מבצעית אלא עסוקים בהכנות לקראתה, כגון שמיעת תדריכים על המצב בגזרה ועל אופי הפעילות הצפויה, אעפ"כ יכולים הם לברך במקום כינוסם יחד. דעת הרב ישראלי שאפשר להדליק בברכה בכינוס אף שאין מתפללים שם כלל גם משום פרסום הנס וגם משום שישנם הרבה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם מדליקים כלל נ"ח ואע"ג שאינם יוצאים בזה ידי חובה מ"מ הוי כדין ביכ"נ, ולגבי חיילים התיר לברך אף בחיילים הנמצאים במשרדים שמתכנסים הם למקום אחד "שרים 'מעוז צור' ולעיתים גם אוכלים שם סופגניות ושותים שרשאים הם להדליק שם נרות חנוכה בברכה אע"פ שאינם מתפללים שם".
(יב) ואף שאין ברצוני כלל להכריע בין הרים גדולים מכאן ומכאן, באיזו דרך נבוא, ובפרט דנוגע הדבר בברכה לבטלה לכמה מהפוסקים, אך כן אפשר להעיר לענ"ד שלשונות הרא' נוטים מעט לדברי הרב עובדיה זצ"ל והרב זילבר ב'אז נדברו' שלא היה עיקר המנהג בבית הכנסת בדווקא (ולעיל הארכתי), ואף שאפשר לדחות חלק מהנ"ל ולשונות הרא' אינם מוכרחים, אעפ"כ ישנה סיעתא גדולה מתקופת הרא' בספר הלקט יושר תלמיד תה"ד (שהובא בתפלה למשה) שיוצא מדבריו שאפשר לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות בבית כנסת אם יש למדליק שייכות בנרות אף שאינו ביתו, וא"כ נראה שפיר שאפשר לסמוך להקל במקום שנותן ומזכה השמן לאחד שלא הדליק בביתו וכמש"כ התפלה למשה בעצמו ע"פ הלקט יושר (ועוד ראיתי שכתב בספר 'פניני הלכה' "שיש להעדיף לכבד בהדלקה את מי שאינו רגיל במצוות, משום שגם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך וכעין מה שמְתַרגלים קטנים באמירת ברכות"), ועוד שאין להקל ראש בכך שיש במקומות אסיפה רבים קידוש ה' גדול מאוד שאינו מתאפשר בשאר ימות השנה וקירוב לבבות אל אביהם שבשמים ואין זה כ"מוסיף על המנהג" וכמש"כ הרב זילבר, ולעולם לא נתבטל תקנת חז"ל של הדלקה בחוץ ממש, כלשונו שם, ואף מדברי השו"ע לא נשמע באופן מפורש שאי אפשר להדליק באסיפה שאינה בבית כנסת, ומ"מ כאמור לכמה פוסקים תפילת ערבית מספיקה בכדי "שם בית כנסת" לענין זה.
(יג) בשולי הדברים יש לציין לביאור הלכה שהביא מח' אחרונים האם בעינן עשרה בנ"א בבית הכנסת בהדלקה, ומסקנתו שאם יבואו לאחר מכן עשרה אין לחשוש להדליק כעת בברכה (ואכמ"ל, ועיין כמה דעות בזה גם במקראי קודש שם).