ק"ש על המטה לפני מצות עונה
ברכת המפיל וקריאת שמע על המיטה לפני תשמיש המיטה
ד' כסלו תשפ"ה
יש לקרוא ק"ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש שעל מטתו (רמ"א) וי"א שברכת המפיל יש להסמיכה ככל הניתן לשינה משום שחוששים שאם יהיה הפסק בדיבור וכד' בינה לשינה תהיה הברכה ברכה לבטלה ('סדר היום') ויש שהחמירו משום כך אף שלא לברך 'אשר יצר' אם קם להתפנות לפני שנרדם (חזו"א), אולם דעת רוב ככל הפוסקים וגדולי הדורות (לשון הפסק"ת) שעיקר הברכה על "מנהגו של עולם" וכברכות השחר ואין לומר שיש בה חשש ברכה לבטלה (כנה"ג, מג"א ועוד), אולם לכתחילה יש לזהר להפסיק כמה שפחות (מ"ב) אך אם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ מותר (מ"ב), ולכן בלילה בו מקיימים מצות עונה, יאמרו סדר ק"ש לפני התשמיש ללא ברכת המפיל, ולאחר התשמיש ייטלו ידיהם ואח"כ יאמרו ברכת המפיל ופעם נוספת של פרשייה ראשונה של ק"ש (של"ה, מ"ב ודרכי טהרה, ומשמע קצת מהמ"ב שהיה עדיף לכתחילה לומר הכל לאחר התשמיש כהאר"י וא"ר בכנה"ג), וי"א שברכת המפיל נתקנה על הנאת התשמיש (מהרש"ם) ובתוך לשון הברכה "ותהא מטתי שלימה לפניך" מתפללים אנו על הזרע (רש"י אבודרהם ועוד) וממילא יש לברכה דווקא לפני התשמיש (מהרש"ם, יעב"ץ באבודרהם, אדר"ת ועוד ברמב"ם, וכ"ד הרב אליהו להולכים לישון אחר חצות לנוהגים שלא לברכה בשם ומלכות ממילא) וכן יש להנהיג לרבים (האדמו"ר מקלוייזנבורג), וי"א שכל אחת מהדרכים נכונה ו"הכל לפי מה שהוא אדם" ואינה בדווקא לפני התשמיש או לאחריו (יפה ללב וכה"ח), ונראה שאם יש חשש שיירדמו ללא ברכת המפיל יש לברכה בדווקא לפני התשמיש (הגרע"י, "ומוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת המפיל ולא ישן פעם אחד בלא ברכה כי הישן בלא המפיל כאוכל בלא המוציא", ה'דברי חיים' מצאנז), ואם שוב נרדמו אפילו לכמה דקות ספורות מכאן ואילך אין כלל חשש להפסק משום ברכת המפיל (גרח"ק ועוד), ומ"מ יאמרו שוב פרשה ראשונה של ק"ש כדי שיילכו לישון מתוך דברי תורה (דרכי טהרה ועוד, וע"פ רמ"א מ"ב ועוד), ועוד יש לציין לזוג שמברכים קודם התשמיש, שאין שום חשש הפסק בדיבור בשעת התשמיש והדיבור כחלק מהתשמיש (מבואר באבודרהם, וראה סימן ר"מ בשו"ע, ודרכי טהרה פרק כ"ד), ולא בדיבור לאחריו (פשוט וכדלקמן), וגם באופן כללי קשה לומר שאם ברצון הזוג לשוחח לפני השינה אף שלא שימשו בערב זה שיש בזה הפסק, וכמו שכתב הרבבות אפרים שברוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו שלא לדבר לאחר ברכת המפיל (עיין בפנים ואכמ"ל). עוד יש לציין שאם נזכרו לאחר התשמיש שלא אמרו סדר ק"ש כלל, ואם יאמרו עכשיו כל הסדר סביר להניח שיירדמו באמצע, יש להציע שיאמרו מלבד המפיל וק"ש רק 'יושב בסתר' ו'ה' מה רבו צרי' (כמו שכתב המג"א לענין חולה או אנוס), ואם טרם נרדמו ימשיכו להשלים את המזמורים (פשוט).
(א) שנינו בפרק 'הרואה' בברכות ס: שיש לומר פרשה ראשונה של שמע וברכת המפיל לפני השינה:
"הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
לגבי ק"ש אין זה האיזכור היחיד במסכת ברכות, דשנינו גם בפרק ראשון בדף ד::
"אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה, אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת... אמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא מזיקין שנאמר מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי".
עוד שנינו במסכת שבועות טו: שנהגו לומר פסוקי שמירה לפני השינה:
"ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים מאן דאמר דנגעים דכתיב ונגע לא יקרב באהלך ומאן דאמר פגעים דכתיב יפול מצדך אלף ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני".
עוד שנינו בירושלמי ברכות (א,א):
"ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את המזיקין.. ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומאי טעמא ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה".
ויש להבין מדוע כפילות סוגיות זו בברכות, בפרט שנשמע מדף ס' דהיא ברייתא (ראה שם וכ"כ בבגדי כהונה שם) ומה ריב"ל האמורא מוסיף, ומדוע בפרק קמא מודגש שהק"ש היא רק מצוה ובעיקר למי שאינו ת"ח, ואילו בפרק הרואה אין כל חילוקים אלו. עוד יש לנסות להבין שינוי הלשון, בפרק הרואה אמרינן "הנכנס לישן על מטתו" ואילו בדף ד' שנינו "על מטתו", ועוד דהגמ' בפ"ק נצרכה להביא פסוק מקור לכך ושאלה "מאי קרא" ובירושלמי "מאי טעמא" (רוב ככל שאלות אלו ראיתי אח"כ ששאלו הנצי"ב במרומי שדה ד. ובאמת ליעקב [קמנצקי] ס: אלא שהלכו בכיוון אחר).
(ב) המג"א (רלט,ב) כתב שישנה מחלוקת בין הרא' האם ק"ש משום שמירה או שמא משום דברי תורה ובקשה סמוך לשינה, ובכך הסביר דעת הטוש"ע שק"ש אמירתה לפני ברכת המפיל (וכדמשמע בפשיטות בדף ס') ופסוקי השמירה לאחר המפיל, דס"ל דק"ש אינו משום שמירה אלא משום דברי תורה סמוך לשינה והפסוקים שהם משום שמירה אין בהם משום הפסק, ואילו הרמב"ם שהיפך מהגמ' וכתב שאומר המפיל לפני ק"ש ס"ל שהק"ש משום שמירה וכנ"ל משום שמירה אין בו הפסק, והעמיד מחלוקת זו גם בין האמוראים, דרבי זעירא בפ"ק דירושלמי שהיה חוזר ואומר ק"ש ס"ל דק"ש משום שמירה והטוש"ע פסקו כריב"ל, וסיים שנראה דהלכה כריב"ל וכבבלי (וק"ש קודם לברכת המפיל). אם נלך בכיוון המג"א נוכל לומר שזו אינה מחלוקת בבלי וירושלמי בלבד, אלא מחלוקת הסוגיות בבבלי, הסוגיה בדף ד' מדברת מצד שמירה ולכן הקשר הפסוקים ואילו הסוגיה בדף ס' עוסקת מצד דברי תורה.
אולם קשה לי ביצירת ותליית המחלוקת שעשה המג"א עם סדר הברכה מול ק"ש, דקודם כל מנלן שמשום שמירה לא הוי הפסק ומשום דברי תורה הוי הפסק, שנית כיצד ניתן לומר שלדעת הרמב"ם הק"ש משום שמירה שהרי אף השמיט את פסוקי השמירה בין שמקורם בגמ' בברכות ובין משבועות, ועוד מדוע שהקדמת ק"ש לפני המפיל סימנה שאמירתה לשינה משום דברי תורה, והרי אדרבה מרחיקה מן השינה, ועוד מצינו שהא"ר (ג) דחהו "דמבואר בש"ס ורי"ף ותלמידי ה"ר יונה ור"ן פ"ק דברכות וכל הפוסקים דהוא משום שמירה" – אומר הא"ר דאי אפשר להתכחש לעובדה הברורה שפשט הסוגיה בדף ה' שק"ש משום שמירה וכעולה מהרי"ף ור' יונה שם (עיי"ש).
ועוד דגם מצינו ברא' שנקטו ב' טעמים אלו דכתב המג"א שחלוקים בחדא מחתא, וז"ל הנ"י (ברכות ד:):
"מצוה לקראתה. כדי שילך לשכב על מטתו מתוך דברי תורה: אינו צריך. דהא בכל עת הוא עוסק בדברי תורה: דרחמי. כדי להגין עליו מכל פגעים רעים ושדין ולילין".
וכן הוא כמעט מילה במילה בפירוש ר' יהנותן מלוניל (ברכות ד:), וז"ל השו"ת ברשב"ש (סימן קעד):
"אלא שק"ש שעל המטה אינה מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן, שלא תקנו אותה חכמים ז"ל אלא לישן מתוך דברי תורה אי נמי כדי שיהיו המזיקין בדילין הימנו כדאיתא בפ"ק דברכות. תדע שהרי תלמיד חכם אינו צריך לקרותה, וכדאמר ר' יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותה על המטה ואמר רב נחמן בר' יצחק אם תלמיד חכם הוא אינו צריך אביי אמר אף תלמיד חכם בעי למימר חד פסוקא מפסוקי דרחמי שנאמר בידך אפקיד רוחי וכו'. אלמא דטעמא דק"ש הוא כדי שישן מתוך דברי תורה אי נמי להגין עליו, ומשום הכי ת"ח אינו צריך שכבר הוא עוסק בתורה, ומשום הגנה בעי למימר חד פסוקא מפסוקי דרחמי".
(ג) בכדי ליישב הקושיות דלעיל נראה לומר שיש כאן שני דינים של ק"ש, יש אחד שהוא בסדר התפילה עם ברכת המפיל בזה עוסקת הסוגיה בדף ס', בסדר התפילה, שבבוקר אומר אלהי נשמה וברכות השחר וכו' ולפני כן בלילה אומר לקראת שינתו ק"ש וברכת המפיל, ואילו הסוגיה בדף ד' מדברת על סוג אחר של ק"ש לפני השינה, ועניינה היא שמירה א"נ שינה מתוך דברי תורה (ראה לקמן), וכיוון שאינו בסדר התפילה ומצד שמירה ותורה הגמ' נצרכה להביא מקור לכך ושמא המקור בא ללמדנו שאין בזה משום התרפאות בדברי תורה (וראה מעדני יו"ט דף ד' אות י' ודו"ק), וממילא גם כל הקשר המשך הסוגיה זה פסוקי השמירה, ות"ח שעוסק ממילא בתורה פחות צריך ואינו כחובה דסדר התפילה, ולשני דינים אלו בקשעה"מ לכל אחד זמן עיקרי, דמצד 'סדר התפילה' זהו כשנכנס לקראת השינה אך לא ממש בסמוך, וכמו שמדוייק שם "הנכנס", ואילו מצד השמירה היא ממש סמוכה לשינה "על מטתו", 'ודומו - בשינה אחרי כן' (רש"י). בכך אנו מפרידים בין טעמי התקנה לומר ק"ש נוספת בלילה, בין משום דברי תורה לפני השינה המודגש בירושלמי בין משום שמירה המודגש בדף ה' וכדכתבו הרא' לעיל, ובגמ' בדף ס' מופיעה בצורה של סדר התפילה.
נדמה שחידוד זה יותר מתבהר בכך שמצינו שדעת רב סעדיה גאון (הובא בספר הבתים תפילה שער עשירי) [וכן היא דעת הרא"ש (א,א) בשם רב עמרם גאון, אלא דהתם לא ברור אי גם למי שכבר יצא ידי חובת ק"ש של ערבית ואכמ"ל בדעת רש"י שנידונה שם ברא"ש ועיין פמ"ג מש"ז בסימן רל"ט]:
"שאפילו קרא בזמנה מברך על מטתו כדרך שמברכין על כל מצוה שהיא מדברי סופרים שאע"פ שקרא ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותה על מטתו".
ודחהו שם ספר הבתים שאין מברכין על קריאה זו מפני שאינה אלא לשמירה כדרך פסוקי דרחמי, ומחלוקת הנ"ל יכולה להתחדד בעיקר אם לא נתייחס אל ק"ש על המטה כ"סגולה" ו"שמירה" אלא כסדר התפילה שחז"ל תיקנו (ועיין גם מה שכתב הברכ"י "אין מברכין על ק"ש של המטה דהוא מנהג ואינו מצוה אפילו דרבנן").
(ד) ונדמה שיש לבאר ע"פ דברים הנ"ל את דעת הרמ"א שצריכה ביאור, אלא דיש להקדים בפסיקת הרמב"ם והשו"ע, וז"ל הרמב"ם תפילה (ז;א-ב):
"כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום, אלו הן כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני.. וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן ואפילו אשתו ישנה עמו (ויש גרסאות אחרות וראה לקמן) ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך יישן".
כאמור לפי הרמב"ם אומר המפיל לפני ק"ש ודלא כמשמעות הגמ' בדף ס' (ואפשר שזו היתה גירסתו בגמרא, נהר שלום רלט/א, וראה בערוה"ש סק"ה שהאריך ליישב דעת הרמב"ם בזה), אולם השו"ע (רלט/א) פסק כסדר הגמ' "קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו' ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה' מה רבו צרי..." [יש להעיר דמה שהשו"ע השמיט החילוק בת"ח נראה משום דס"ל שריב"ל לא סבר חילוק זה שאמרו האמוראים לאחר דבריו, ויש לכך סייעתא ממסכת שבועות (שם) שקרא את פסוקי השמירה, וכן מהירושלמי שמצינו שקראו האמוראים ק"ש על המטה, ואכמ"ל ונדמה לי שכן כתבו אחרונים].
הרמ"א הגיה לאחר מש"כ המחבר שמברך ברכת המפיל "ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו רוקח ורי"ו), ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב, ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני), ואין מברכין על ק"ש של ערבית (הגהות מיימוני ותוס')".
על פניו הרמ"א מתכוון לפסוק כרמב"ם שקורא ק"ש לאחר המפיל, אולם לפ"ז היה לכתוב בלשון 'וי"א', וכן הקשה הפמ"ג (א"א ב). מקור הלימוד של הרמ"א שחוזר וקורא כמה פעמים הוא בירו' (הנ"ל) שר' יַעֲקֹב גְּרוּסָה קרי וחזר קרי עד שנרדם, ועל כך שאלו בגמ' "מאי טעמא" וביארו שלמדו זאת מהפסוק "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה", וביאר הפני משה "אמרו בלבבכם. זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם". פסוק זה הוא המקור ('מאי קרא') בדף ד', לריב"ל.
ע"פ הנ"ל נדמה שאפשר לבאר שלמד הרמ"א שיש ב' דינים בק"ש, לרמ"א אין בעיה שהשו"ע הקדים את ק"ש לפני המפיל, דזהו פשט הגמ' וזה סדר התפילה וכנ"ל, אולם אומר הרמ"א יש ענין נוסף בק"ש והיא השמירה והשינה מתוך דברי תורה והיא צריכה להיות צמודה לשינה, "על מטתו" כלשון ריב"ל בדף ד', והדגיש הרמ"א "ויקרא ק"ש סמוך על מטתו", ואין הוא חולק על המחבר, אלא מוסיף שיש צד בק"ש שצריך בכל מקרה להיות צמוד לשינה, וממילא גם אם לא נרדם, ממשיך לאמרה.
יש גם לדייק בדברי הרמ"א, והרא' שמהם העתיק ללמוד מהירו', שהדגש הסמיכות הוא על ק"ש בלבד, וכלל לא הוזכר ענין סמיכות המפיל לשינה; לא הרמב"ם לא השו"ע ולא הרמ"א מסמיכים המפיל לשינה, לפי הרמב"ם המפיל לפני ק"ש ודלא כמשמעות הגמ', לפי השו"ע המפיל לאחר ק"ש אבל ממשיכים לומר את הפסוקים (וכתב הפרישה דאפשר דהכל "נקרא על שם ק"ש" ולמג"א לעיל משום שיש בהם שמירה אינם הפסק), וגם לרמ"א ממשיך לומר ק"ש עד שנרדם. סדר התפילה אינו כהפסק בדיבור, אך זו קריאת כיוון והדגשה לכך שבדיני המפיל בגמ' ('הנכנס לישן') רמב"ם ושו"ע אין תזכור לאיסור דיבור לאחר ברכה זו.
גם הסמכת ק"ש לשינה הנזכרת ברא' אינה חד משמעית פרט לרוקח, ז"ל הכלבו (כט) "ונהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברין אחר קריאת שמע שאומרים על מטתן, וסמכו אהאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה", וז"ל הרוקח (שכז) "וצריך שלא יפסיק בין קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי קרי וחזר קרי עד דהוה שקע מגו שנתיה", וז"ל רי"ו (תולדות אדם וחוה ג,ב) "ויש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש".
הגר"א (א) כתב על דברי הרמ"א שריב"ל (בירו' ובשבועות שם) חלוק על מימרא דהירושלמי, דריב"ל אמר מזמורים בתרה "וקי"ל כריב"ל, מ"מ נלמוד משם דצריך שיהא סמוך לשינתו והמזמורים כק"ש אריכתא דמיא". גם אליבא דהגר"א לא מוזכר סמיכות המפיל לשינה, אלא ק"ש לשינה, ונחלקו הבבלי והירו' האם זה ק"ש גופא לירו', או המזמורים לבבלי, ואומר הגר"א קיי"ל כבבלי ודלא כרמ"א שפסק כירו'.
ערוה"ש כתב דכיוון דבירושלמי רבים חולקים על ריב"ל "הלכה כרבים" ובזה ביאר מה שהשמיט הרמב"ם הוספת מזמורי השמירה שאמר ריב"ל.
(ה) מצינו עד עתה שמוזכר בכמה רא' סמיכות ק"ש לשינה אך על פניו המקור הקדום להסמכת 'המפיל' בדווקא לשינה נמצא רק בסדר היום לרבי משה אבן מכיר (שנת ה'ש"כ) שכתב "ונ"ל שהברכה הזאת אין לברכה בכל שעה שרוצה לשכב עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל שינה ועדיין השינה לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא ודאי ברכה לבטלה היא", וכ"כ הא"ר (ג) בשם השל"ה החי מעט אחריו "כתב בשל"ה.. בש"ס פרק הרואה משמע בהדיא ובכל הפוסקים דברכת המפיל אומר באחרונה כדי שלא יהא הפסק בין ברכה לשינה, וכ"כ הגאון המקובל מהר"ם קארדיווארא וספר המוסר ורבינו ירוחם". במאמר מרדכי (ד) נטה קצת לכיוון זה שכתב "ואומר יושב בסתר עליון וכו' משמע להדיא דכל זה שאומר אחר ברכת המפיל ואין בזה משום הפסק, ומ"מ נהגתי בעצמי לומר כל הפסוקים והמזמורים ולעשות צרכי השכיבה קודם המפיל וק"ש כדי שלא להפסיק כ"כ בין שינה לברכת המפיל".
בכנה"ג (הגהות הטור) חלק על סדר היום:
"אני מן הטועים בזה לומר קרית שמע בעת שאני הולך לישן, ואיני ממתין לאמרה עד שאישן, מטעם שלא יאנוס אותי השינה ואשכח מלאמרה. ומה שכתב בעל סדר היום שהיא ברכה לבטלה, לא דיבר נכונה, שאינו מברך עתה, כלומר אינו אומר המפיל עתה חבלי שינה, אלא המפיל חבלי שינה על עיני, והוא על השינה שעתיד לישן, דומיא דהנותן לשכוי בינה, שאף על פי דלא שמע קול תרנגולא, וכן כל שאר ברכות השחר אומרים אותם, שהן על סדור העולם והנהגתו, הכא נמי מברך על מה שעתיד לישן, וכן נראה מדברי הכלבו שכתב רבינו ב"י ז"ל, שכתב שנהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קרית שמע שאומרים על מטתם וכו', שנראה שאין ההקפדה אלא שלא לדבר או לאכול ולשתות, אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותה קודם השינה זמן הרבה שפיר דמי, ואפילו לאכול ולשתות ולדבר, לא מטעם ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם זו קרית שמע ודומו סלה, ואני נוהג, בשעה שהשינה באה עלי לומר בידך אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו'".
ובשיירי כנה"ג בשם הברכת אברהם כתב ליישב מדוע לא חיישינן שלא יירדם ותהיה ברכה לבטלה כמו שכתבו התוס' לגבי שינה בסוכה:
"אבל ברכת המפיל חבלי שינה על עיני היא ברכת ההודאה על טבע השינה ההכרחית לקיום האדם, דא"א שלא ישן שלשה ימים, דמטעם זה אם נשבע שלא ישן שלשה ימים לוקה. א"נ דברכת המפיל חבלי שינה על עיני וכו' היא ברכת השבח על מנהגו של עולם, כברכת הנותן לשכוי בינה וכו', שיכול לברך אותה על מנהגו של עולם אפילו לא שמע קול תרנגול".
המג"א (ג) הביא דברי סדר היום הנזכר, אולם כתב עליו "ובכנסת הגדולה כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים". הא"ר (שם) לאחר שהביא דברי השל"ה, חלק על מי שכתב "שכל" הפוסקים ס"ל שהברכה צריכה להיות בסוף שהרי מבואר ברמב"ם ואבודרהם בשם רבינו האי שהברכה לפני ק"ש, ועוד כתב בשם הכנה"ג מש"כ בשם הברכת אברהם וכנ"ל.
היוצא על פניו שנחלקו הפוסקים האם ברכת המפיל היא ברכת הנהנין שיש בה איסור הפסק הגורם ל"ברכה לבטלה" כסדר היום, לברכת השבח על "טבע השינה" ו"מנהגו של עולם" כלשון כנה"ג.
הדעה דהוי ברכת הנהנין עם הפסק מתחדדת בדעת היעב"ץ (בסידור) שכתב דנראה שאם הפסיק לאחר הברכה יברך שוב, ובספר דינים והנהגות מהחזו"א ובירור הלכה לגרח"ק שהחזו"א נקט שאם הלך לבית הכסא לאחר הברכת לא יברך 'אשר יצר', והדברים מתחדדים עוד יותר בדברי החיי"א (א,לה) שכתב: "הישן ביום אין צריך לברך ברכה זו. אף על גב שנראה שהיא ברכת הנהנין, מכל מקום אי אפשר לברך ביום דחיישינן שמא לא יוכל לישן. אבל בלילה אפילו לא ישן כלל, לא הוי לבטלה, דיש לומר דתקנו אותה על מנהג העולם כמו ברכות השחר כנ"ל".
ונראה גם דזהו הספק של הביאור הלכה ביאו"ה שכתב "ועיין בח"א שמצדד לומר דאפילו לא היה יכול אח"כ כלל לישן ג"כ אין הברכה לבטלה דעל מנהגו של עולם הוא מברך, וכן משמע בחד תירוצא באליה רבא, ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו' וכעין שכתב השע"ת בסימן מ"ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע"ש, ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך", ובתשובות והנהגות (ב,קלא) ושבט הקהתי (א,קא) יישבו ע"פ סיעת סדר היום את מנהג בעלז שלא מברכים ברכת המפיל.
(ו) אולם כאמור נדמה שרוב ככל הפוסקים ס"ל דהוא ברכת השבח על טבע העולם, דכן סברי כנה"ג, והמג"א שהביא דבריו, וכן נראה באשל אברהם בוטשאטש שכתב "י"ל שעיקר הקפידא על ההפסקה היא כשברצון מפסיק תיכף שהיה זמן לישון אחר הברכה, מה שאין כן כשהיה זמן לשינה ולא הגיעה עליו, וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה הברכה לבטלה, והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז, אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה. גם י"ל שההפסק הוי ליה כגביל לתורא, כיון דנכון להקדים הקריאת שמע לשינה אז" (ועיי"ש שבשנת ארעי בלילה ראוי להרהר הברכה משום "חשש הנאה מעולם הזה בלא ברכה" ובזה נדמה כחיי"א שהיא ברכת השבח אבל יש בה גם ברכת הנהנין), וכ"ד ערוה"ש (ו) "ודאי דכאן לא הוי ההפסק איסור כבכל הברכות, והטעם דהא שינה אינה מסורה ביד האדם וכו', וברכה זו היא חיובית על ענין השינה של האדם ולזה אמר שיראה לקרבה להשינה ככל האפשר". עוד הביאו ראיה לשיטה זו מהגר"א בסימן תל"ב שהוכיח שאין צריך להני פתיתים בבדיקת בחמץ מברכת המפיל (ושמא הוא לשיטתו מכאן דס"ל דהלכה כריב"ל ולא כתחילת הסוגיה בירו' ואין בעיה לומר פסוקי שמירה לאחר ק"ש).
גם במ"ב נראה שלא הלך לאחר שיטת ה'סדר היום' באופן מוחלט, דגם בביאור הלכה שהסתפק בשמא לא יירדם סיים "אין כדאי לכתחלה", וגם במ"ב בפנים, גם הביא דברי הכנה"ג לאחר ה'סדר היום', וגם כתב לאחר מכן (סק"ד) "ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה", ולא כתב בלשון אסור.
גם בצי"א (ז,כז) האריך בשם פוסקים רבים שברכת המפיל היא השבח על מנהגו של עולם, והסמיכות בין המפיל לשינה היא לכתחילה בלבד, וכ"כ בפסק"ת (הע' 17) בשם פוסקים רבים (יחוה דעת ד/כא ועוד) וכתב שכן דעת רוב ככל פוסקי וגדולי הדורות, ועוד כתב בשם קונטרס עלה לתרופה (שיצא לאור בחיי הגה"ק הד"ח מצאנז זי"ע בפקודת קודשו ושאר גדולי דורו, הובא בס' תהלת חיים ח"ב עמ' מ"א) וז"ל:
"מצד הדין מותר לדבר אחר המפיל ואינו דומה להמוציא, שהשינה אינה מסורה ביד האדם, שפעמים אינו יכול לישן, רק ברכה זו תיקנו אנשי כנה"ג כברכת השכיבנו שאומרים בביהכ"נ אף שהוא ער כמה שעות, לכן אם נחוץ לכך מותר לדבר ואף לאכול ולשתות ולעסוק במשא ומתן אם באו אליו לאחר שכבר בירך המפיל, ולכן בראשונים לא הוזכר האיסור לדבר ורק ברמ"א הביא מצד מנהג עפ"י הפסוק אמרו בלבבכם וכו' ודומו סלה, ומוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת המפיל ולא ישן פעם אחת בלי ברכה, כי הישן בלי המפיל כאוכל בלא ברכה".
ודבריו הם כמו שהערנו לעיל שבראשונים לא מוזכר ענין זה של סמיכות המפיל לשינה, וכל שכן ענין 'ברכה לבטלה', וגם לא ברמב"ם ושו"ע, וגם ברמ"א הוזכר בלבד רק לענין ק"ש, וגם בגמרא נראה שהיא ברכת השבח למנהגו של עולם, שהובאה בסדר התפילה לפני 'אלהי נשמה' וברכות השחר, וכל הנ"ל מתאים למה שהארכנו לעיל את הגישה להבין את ברכת המפיל וק"ש כ'סדר התפילה', מלבד הענין הנוסף בק"ש שהוא כשמירה וסגולה, וע"פ כל הנ"ל בהחלט קשים להבנה הדברים בשם החזו"א שלא יברך 'אשר יצר' אם הלך לבית הכסא לאחר המפיל, וכמו שהעירו רבים מן הפוסקים המוזכרים כאן ובפסק"ת שם (ראה צי"א הנ"ל, ושם בשם התעוררות לתשובה א/קכח, וראה גם ברבבות אפרים דלקמן ועוד, שחלקו על פסק זה בשם החזו"א).
וע"פ כל הנ"ל נראה ברור מה שכתב בהליכו"ש (תפילה פי"ג אות טו):
"ולכתחילה יסמיכנה ככל האפשר לשכיבתו, אבל בדיעבד מותר לאמרה גם קצת קודם לכן מבלי להפסיק בדיבור שלא לצורך, ולכן בחור הרוצה לברכה בבית המדרש ולא בחדר השינה כדי שלא יפריעוהו וכד', שפיר דמי, וכן מותר לברכה גם כשיודע שיצטרך לגשת אח"כ לטפל בתינוק וכד', וכמו כן מותר לברך אחריה ברכת אשר יצר אם הוצרך לכך, או לאכול ולשתות כשהוא תאב לדבר, וכן אם נזדמן לו לברך אז ברכת רעם".
ובאותו קו גם ברבבות אפרים (ז,פ) וז"ל:
"כתב הרב פתח הדביר דיכול לשנות ממקום למקום.. בצי"א.. ולענין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכל בו, אבל ברוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו ובפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפילו בעל נפש אין צריך ליזהר בזה דאפילו בין הפרקים משיב שלום לכל אדם כ"ש הכא עכ"ל [הצי"א], וא"כ אמינא דהאיש הנ"ל דקשה לו ליפול לישון מותה לדבר מה שצריך.. מספר שערים המצוינים בהלכה.. שמותר להפסיק אחר המפיל להרגיע ילד שבוכה ולא הו"ל הפסק מאחר והדיבור הוא לצורך אכילה, כמו כן הכא הוא לצורך שינת האב".
(ז) עוד נראה דבדברי כנה"ג (לעיל) נראה ש"סידור העולם" שכתב בתחילה בהגהות הטור, מתפרק לשני בחינות, הודאה פרטית על שינת האדם, ושנית ברכת שבח למנהגו של עולם בצד הכללי ודומיא דקול תרנגול, ונראה שהדברים מתחדדים בדברי הבני יששכר (מגיד תעלומה על ברכות ס.) דביישובו מדוע לא חיישינן שמא לא יירדם ותהיה הברכה לבטלה, נקט ב' תירוצים, א' דהוי "ברכת השבח" כקול התרנגול, והוסיף בשנית "אפילו אם תאמר ברכת המפיל ברכת הנהנין הנה אסור ליהנות מהעולם הזה בלא בר ברכה, הנה אם תאמר שלא יברך עד שיישן הנה שוב לא יברך ויהנה בלא ברכה ע"כ התירו לו לברך מקודם", וכעין הצד השני כתב בפסק"ת (הע' 17) בשם הגה"ק רבי דוד מדינאב בנו של הבני יששכר שחמור יותר מהאוכל בלא ברכה כי הנאת שינה חמורה מהנאת אכילה דשלא אישן ג' ימים מלקין ובאכילה ז' ימים וכן בסוכות אכילת עראי מותר שינת עראי אסורה. יש להעיר על פניו שאם זאת ברכה הודאה פרטית יש מקום יותר להצמידה לשינה מאשר אם נאמר שזו ברכה שבח כללית, אבל בשתי בחינות אלו לא שייך "ברכה לבטלה" כסדר היום כומש"כ הכנה"ג. עוד יש לומר דדעת הסוברים שיש מקום לברכה זו על שינת היום (אכמ"ל) כנראה ס"ל יותר כצד של הנאה פרטית ולא שבח כללי כתרנגול השייך בסדר מנהג העולם.
(ח) ומעתה נבוא לנידו"ד אי תשמיש הוי הפסק, ומצאנו התייחסות לזה כבר בפוסקים הקדומים, והנה כתב בעולת תמיד (א) בשם כנה"ג (מהדו"ק הגהות הטור) "דאין לשמש מטתו בין קריאת שמע לשינה, ודבריו נכונים, וכן נוהגים העולם שאין אוכלין ושותים ומדברים אחר קריאת שמע", והאמירה כאן בשם הכנה"ג דווקא היא משמעותית, שהוא ראש המדברים נגד ה"ברכה לבטלה" של בעל סדר היום (וכנ"ל), אולם יש לציין שבכנה"ג (הגהות הטור) לא כתב כן באופן מוחלט, שכתב "ראיתי כתוב ואיני זוכר באיזה מקום, שטוב וישר לשמש מטתו קודם שיאמר קרית שמע, ואחר כך יאמר קרית שמע, והוקשה לי, שהרי אין לשמש מטתו לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה, ודוחק לומר דעד אותו זמן יהיה נעור, ואולי תיקון למי שמשמש מטתו קודם שישן קאמר".
מ"מ המג"א (ד) כתב כן ע"פ השל"ה וז"ל "יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש". הא"ר (ה) למד שכנה"ג אמר לקרוא את כל סדר הק"ש לפני התשמיש (ודלא כשל"ה שרק המפיל וק"ש לאחרי) וכן מנהג האר"י בליל טבילה, וכוונת השל"ה שאומר סדר ק"ש לפני התשמיש ולאחר התשמיש אומר פעם נוספת ק"ש ואז ברכה המפיל (וראה כה"ח סק"י שהביא כל הפוסקים הנ"ל בחדא מחתא ללא מחלוקת).
ע"פ דבריהם פסק המ"ב (ה) "יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש"ז שעליו ויטול ידיו ואח"כ יקרא, ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש". על פניו כל הפוסקים הנזכרים נקטו שהתשמיש הוי הפסק בין ק"ש והמפיל לשינה, ונצמדים לפשט דברי הרמ"א "ויקרא ק"ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו אלא יישן מיד", ומצד שני נטיית המג"א והמ"ב לומר את הסדר ק"ש ברובו לפני התשמיש מסתבר דהוי כפתרון לחשש שמא יירדם ולא יצליח מרוב עייפות לומר את כל הסדר לאחר מכן.
אולם נראה שהדבר במחלוקת גדולה והמ"ב נקט צד אחד בלבד, וז"ל המהרש"ם (דעת תורה על השו"ע):
"אלא ישן מיד. עמג"א סק"ד, ורי"ע כתב דברכת המפיל פוטרת הנאת תשמיש, 'ותהא מטתי שלמה' הכוונה שלא יהא פסול בתשמיש, ולכך יברך קודם".
וכן נראה בכה"ח (י) אלא שלא הכריע, וז"ל
"ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח"כ יקרא ק"ש אחרי התשמיש. של"ה.. ומיהו עיין ביפה ללב אות ד' שכתב דיכול גם כן לשמש אחר שיקרא ק"ש ויברך, ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם".
אלא דיש לשים לב להבדל בלשונותיהם, דדעת המהרש"ם (וכמבואר לקמן) דיש לברך בדווקא לפני התשמיש שהברכה "פוטרת" הנאת התשמיש ואילו לרבי רחמים פלאג'י זה "יכול", ז"א דלא הוי הפסק, ויכול לפני ויכול אחרי, וכן נראה מהכרעת כה"ח שסיים דהכל לפי מה שהוא אדם. נראה שכוונת סיום זה דתלוי אם ישנו חשש שיירדם ללא ברכת המפיל וק"ש.
ונדמה שנוכל להביא ראיות לשיטות אלו גם מהראשונים, ראשית מרש"י על אתר (ס.) שפירש כמהרש"ם "ותהא מטתי שלמה - שלא יהא פסול ורשע בזרעי" וכן הוא בפירוש התפילות לר"י בר יקר "ותהא מטתי שלמה לפניך, שלא יצא מתשמישי עם אשתי שום זרע פסול, כמו שאמרו ביעקב שהיתה מטתו שלמה שלא נמצא פסול בזרעו" ובאבודרהם "ותהיה מטתי שלימה לפניך פי' אם אשמש מטתי יהיה הולד ההוא שלם בעבודתך ולא יצא ממני שום זרע פסול כמו שאמרו רז"ל ביעקב שהיתה מטתו שלימה שלא נמצא פסול בזרעו", וקשה בפשיטותם של דברים לומר שמברך כן לאחר התשמיש.
יש לציין שאם נדקדק בדברים נראה שהמהרש"ם הוסיף נדבך נוסף, ושמא שונה, ע"ג הראשונים הנ"ל, ז"א הרא' הסתפקו בלפרש שזו תפילה על הזרע לפני התשמיש, ואילו המהרש"ם לקח שורה זו בברכה והוכיח שהברכה בכללותה "פוטרת הנאת תשמיש" ודו"ק.
ואכן באבודרהם נראה מפורש כנ"ל, שכתב בזה"ל בביאור מדוע ברכת 'אלהי נשמה שאומרים בבוקר אינה פותחת ב'ברוך':
"אלהי נשמה ברכה זו אינה פותחת בברוך.. פירש הראב"ד מפני שהיא סמוכה לברכת המפיל חבלי שינה על עיני ושינה אינה הפסקה מפני שאינה מעשה, וקשיא לי לדבריו שהרי אי אפשר שלא יקיים מצות עונה וצריך שיסוח קודם שישמש מטתו כדאיתא בפרק הרואה (סב.), והנכון כמו שפירש רבינו תם שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה שמודה לשם שהחזיר לו נשמתו להתנועע בה ולקום בבקר לעשות צרכיו שאם אינו מקדים תחלה הודא' על מה שתחול הברכה הויא לה ברכה לבטלה".
מדברי האבודרהם מפורש שמברכים ברכת המפיל לפני התשמיש [וכ"כ היעב"ץ (בסידור עמודי שמים) "הוצרך לשמש מטתו לא הוי הפסק לדעתי לפי שברכת המפיל נתקנה גם על זה כמו שנתבאר לעיל בביאור הברכה דיבור המתחיל מטתי שלמה, ובזה מיושב מה שהקשה האבודרהם על הראב"ד ז"ל" וסיים שם ש"דבר נכון הוא", אך מנהגו כשל"ה שחוזר ואומר לאחר מכן פעם נוספת ק"ש והמפיל], ואף יותר מזה, דנראה מדבריו שעצם התשמיש, ללא השיחה הנצרכת לפני כן, כמו שציין מברכות (ועוד מקומות), ונפסק גם בסימן רמ/י, אינו הפסק בין ברכות, וכל מה שהפריע לו זה הדיבור בלבד.
וז"ל הרמב"ם (תפילה ז,ב לכמה גרסאות "וכך היא הגרסא הנכונה בספרי רבינו", לחם משנה):
"וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן ואפילו אשתו ישנה עמו ואם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך יישן".
והעיר הכס"מ "ואפילו אשתו ישנה עמו - נתבאר בסוף פרק ג' מהלכות ק"ש", אולם רבים מן המפרשים פירשו ברמב"ם שנקט לשון נקיה וכוונתו לתשמיש, שמקדים לו אמירת ק"ש והמפיל, וז"ל האדר"ת ('בני בנימין' על הרמב"ם):
"נ"ל דלשון נקיה נקט, ור"ל אף אם רוצה לשמש מ"מ יקרא ק"ש וברכותיה וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז"ל לאמר ברכת המפיל ופרשה אחת מק"ש אח"כ, וראיה מוכרחת לזה נ"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד"ת כשהיה בעל קרי וא"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול"ה הפסק".
וכן פירש הרב קמינצקי (אמת ליעקב על ברכות ס.), וכתב שלמד כן "מנוסחת המפיל במה שהבליעו בברכה זו ותהא מטתי שלמה לפניך, הרי שקודם תשמיש נתקנה".
וכן נראה לפרש בספר מאורי אור (הנכתב בקירוב לפני 250 שנה) והובא בארחות חיים (הלכות ק"ש) שכתב "ולא מדברים אחר ק"ש. דהיינו קביעת סיפור הוי היסח הדעת, ונהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו ואין להקפיד אפילו נמשך טובא משום דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין רק ברכת שבח צרכי העולם", ואם לא נפרש כן בדבריו, הוי סתירה מיניה וביה ועיין.
לפי הפירוש ברמב"ם נראה שזה נוטה יותר למהרש"ם שצריך בדווקא לברך לפני כן, שברכת המפיל כוללת גם על התשמיש, ולא כיפה ללב וכה"ח שזו דרך אפשרית נוספת אך לא בדווקא, ואכן יש להעיר, שלפי פירושי הרא' בברכה (ולדעת הרב קמינצקי זה גם המקור ללימוד הרמב"ם) נראה יותר כדעת המהרש"ם. יש להעיר שהמחבר שינה מלשון הרמב"ם.
עוד יש לציין למש"כ הרב יוסף משאש (מים חיים ב,ג) שחלק על הפוסקים לחייב נט"י לאחר התשמיש שוכתב וז"ל:
"לא נהגו, ואין ראוי לנהוג כי מוכרח לעמוד לילך אצל כלי הנטילה אפילו סמוכים לממתו ודבר זה הוא סכנה גדולה, כמש"כ בגיטין ע' ע"א שימש מטתו ועמד קרוב למיתה יותר מן החיים, ומה גם בימי הקור שכל הגוף רותח מדמו ולהמתין מעט ואח"כ יקום ליטול גם זה אי אפשר כי תכף חוטפתו שינה ובפרט שאין כל המזגים שוים.. גם לא כל העיתים שוות ואין מי שיכול לעמוד על שיעורו וחמירא סכנתא, ונוסף עוד באשה שעמידתה והלוכה גורמים להשחית הזרע והאומר שתהא ממלאה ומערה יוציא ויתן כתובה כמש"כ בכתובות ע"א ע"ב".
ודייק כן בהמשך גם מהמחבר בסימן ד/יח שנקט הנטילה אחר תשמיש בלשון י"א והלכה כסתם, וכתב בשאילת שלמה (ב,ג) בשם ת"ח אחד שדבריו מתאימים למש"כ ביפה ללב וכה"ח, ור"ל כיצד נחייב קימה לנט"י וע"כ שהברכה היא לפני התשמיש. יש להוסיף שאם זה מצד סיבה זו שכתב הרב משאש, זה אכן יותר מתאים לכה"ח שזה ענין טכני "ומה שהוא אדם", דיש אדם שנשאר ער זמן רב ואולי אותו נחייב לקימה עבור נט"י וממילא לברכת המפיל אחרי תשמיש, ואין הברכה לפני תשמיש בדווקא כמהרש"ם.
(ט) בפוסקי זמנינו כמעט שלא ניתן למצוא התייחסות לשאלה הנ"ל. הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכי טהרה (פרק כ"ד סע' ו' – ח') חילק את ההלכה לשנים, לשיטתו, שאין לברך בשם ומלכות לאחר חצות ממילא, מי שהלכו לישון לאחר חצות, אכן יברכו המפיל (ללא שם ומלכות) לפני התשמיש (ורק יאמרו שוב ק"ש לאחר מכן "כדי שיישנו מתוך דברי תורה"), ואם הולכים לישון לפני חצות יינהגו כמ"ב, וכנראה ס"ל דבמקרה שמ"מ לא מברכים בשם ומלכות חוששים פחות להפסק. עוד כתב שאם ברכו בשם ומלכות ואח"כ נתאוו יכולים לשמש, ועוד כתב שמי שחושש שמא יתאוה וכו' אחר ק"ש לא יברך בשם ומלכות. מ"מ מצינו שכאשר מברך המפיל בשם ומלכות יעדיף לברכה לאחר התשמיש כמ"ב, אך נטה לכך שאין בה הפסק במקרה של בדיעבד או כאשר ממילא לא מברך בשם ומלכות ומקדימה לפני התשמיש.
כתב בספר ברורי הלכות (איייזנברגר) שמרן האדמו"ר מקלוזיינבורג הנהיג "לברך ברכת המפיל בקדושה וטהרה לפני תשמיש", ונראה שדבריו מתאימים למש"כ באוצר החיים (וייסברג – מנהגי רבינו הקדוש מצאנז) שאמר הדברי חיים מצאנז "שמוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת המפיל ולא ישן פעם אחד בלא ברכה כי הישן בלא המפיל כאוכל בלא המוציא". הדברים מאוד מתקשרים לכך שברכה זו הינה חצי שבח מנהג העולם וחצי הנאה פרטית, וכמש"כ בדעת כנה"ג לעיל, דמצד אחד שבח שאין בה הפסק ו"ברכה לבטלה" כ'סדר היום', דהיא כברכה על קול התרנגול, ומצד שני יש בה הנאה פרטית שיש איסור לדלגה.
ובספר מעין אומר (ח"א עמוד תל"ז) כתב "שאלה האם יכול אדם לקרוא קריאת שמע בברכותיה לפני תשמיש המטה כי חושש שמא לאחר מכן יירדם ללא קריאת שמע כלל. תשובה יכול לקרוא לפני כן".
לכל הנ"ל יש לצרף שלא מצינו שום מקור בראשונים שישנו חשש ברכה לבטלה לאחר ברכת המפיל, ומה שמצינו בלבד זה מנהג לגבי ק"ש להצמידה לשינה והובא ברמ"א בלבד, אולם אחרי כל הנ"ל כלל אי אפשר להתעלם מכך שהמג"א והמ"ב כתבו שיאמר המפיל ופרשה ראשונה לאחר התשמיש. בכל אופן, נראה מוסכם על פי כל הפוסקים ע"פ הרמ"א שמקורו בירושלמי שיש ללכת לישון מתוך דברי תורה ועכ"פ לקרוא ק"ש פעם נוספת מכל מקום (ראה בדרכי טהרה וכה"ח, ועיין בדברי במ"ב ואכמ"ל).
(י) עוד יש לציין לסיום שאם נרדמו לאחר שברכו ברכת המפיל ושמשו ושוב התעוררו, אין כלל איסור לדבר ולהפסיק, כ"ד הרבבות אפרים (שם), ואשי ישראל בשם הגרח"ק (תשובה רפד) ועוד, וכ"כ בפסק"ת בשם הגרחפ"ש דאף שנתעורר מיד לאחר דקות ספורות, שוב אין איסור באכילה ושתיה ודיבור וכיוצב"ז אף לשיטות המחמירות בהפסק בין המפיל לשינה "אלא יקרא שוב פרשת שמע כשהולך לישן שנית".
(יא) ועוד יש להעיר שכתב המג"א (ב) "ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם מדחזינן דריב"ל אמרם המנהג לאמרם, ואף ריב"ל לא אמר אלא השני מזמורים ונ"מ לענין חולה או אנוס" והוזכרו דבריו באחרונים, ולדבריו יש להנהיג לאדם חולה או אנוס לומר מלבד ק"ש והמפיל רק ב' המזמורים 'יושב בסתר' ו'ה' מה רבו צרי', וניתן ללמוד כן גם לזוג שלא אמרו כלל סדר ק"ש ונזכרו בזה לאחר ששימשו, וכעת ברור שאם יאמרו כל הסדר יירדמו באמצע, שיש להציע להם להוסיף ב' מזמורים אלו בלבד.