דין נוגע בעדות וכשרות חוקר פרטי
תמוז תשפ"ג
במאמר זה נידונו טעמי הפסול לעדות של נוגע בעדות, הנפקותות היוצאות, ואריכות בענין כשרות חוקר פרטי לעדות, בין שהוזמן ע"י אחד מהצדדים, בין שהוזמן ע"י בית הדין. המאמר מפורסם בחמדת הארץ וניתן להורידו למטה, ולהלן מובאת פיסקה מתוך סיכום המאמר.
פסול "נוגע בעדות" פשוט בש"ס ופוסקים, אולם טעם הפסול נמצא במחלוקת ראשונים ואחרונים האם משום "קרוב" או משום "חשש משקר". הבאנו נפקותות רבות ממחלוקת זו, וניסינו להביא דרכים לבאר המחלוקת ובמרכזן השאלה בהגדרת ציווי התורה להאמין לשני עדים, האם כאמת ברורה או כגזירת הכתוב. שאלה זו ניתן לראות גם בהתייחסות פוסקי הדור הקודם כלפי חוקר פרטי, מצד אחד בית הדין הגדול שכתבו "ולא מפי העדים האומרים שלפי תנאי השכר הם כשרים לעדות אנו חיים אלא מפי התורה שנתנה אימון בשני עדים", ומהצד השני בית הדין האזורי והרב בקשי דורון שחלוקים על האימון המלא שנתן בית הדין הגדול בהצהרת החוקר על תנאי העסקתו - "מפיו אין אנו חיים", ודעת הרב ישראלי שכתב "הרצון להביא למזמין עדות בעלת משקל למשפט שהלה מנהל עשוי להביאם לעתים לחזות ואף להעיד הרבה מפרי דמיונם".
עוד למדנו מפסק בית הדין הגדול שמחלוקת הלבוש והסמ"ע הנ"ל בטעם פסול נוגע משליכה להתייחסות אל קבלת העדות של עד הנוטל שכר מצד אחד כגון חוקר פרטי שכבר העיד, דאם הטעם משום קרוב אזי פסול נוטל שכר הוא רק מדרבנן, ולכן יש לקבל את העדות שכבר העיד החוקר פרטי לענין איסור בעל לאשתו, ואילו לסמ"ע ודעימיה שהפסול משום חשש משקר יוצא לשיטתם שחוקר פרטי פסול מדאורייתא אזי אין לקבל עדותו כלל.
למדנו גם שכשרותו של החוקר פרטי, שהמוניטין שלו מושפע מכל תיק שעוסק בו, תלויה גם בשאלות האם נגיעה שאינה של ממון פוסלת וכיצד מוגדרת הנאה זו. מצינו בפוסקי הדור הקודם ספיקות נוספים בקבלת עדות החוקר הקשורים לאופן הבילוש או תנאי העסקתו כגון שכר מופרז שלוקחים או חשש שהבעל דין ייתן לחוקר תוספת בשכר אם תועיל עדותו. שאלת כשרות עדותו של חוקר פרטי כוללת גם הלכות שלא הוזכרו כאן כל צרכם כגון חדירה לפרטיות ו"פרי העץ המורעל". עוד יש ציין לסיום שגם הסוברים להכשיר עדות חוקר פרטי הגבילו הכשר זה, ולדוגמא פסלו כשרותו כאשר הותנה בין הבעל דין לחוקר שלא יקבל שכרו אלא אם כן יעיד עדות מספקת. במקרה שבית הדין הוא זה ששוכר את החוקר ומטיל השכר על שני הצדדים בשווה הבאנו שפסק הרב עוזיאל שכשר לעדות.