יחיד לענין אמירת י"ג מדות ופיוטים המזכירים י"ג מדות בסליחות
כ"ו אלול תשפ"ג
יחיד האומר סליחות רשאי לומר י"ג מדות בדרך קריאה בתורה (שו"ע ערוה"ש יחו"ד ואפשר ללמוד כן במ"ב) בטעמים (גריש"א), אך אין חיוב בדבר (שיש פוסקים רבים כאר"י שאין לאמרם אפילו בדרך קריאה, ובפרט לפמש"כ בשע"ת שאסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה), ומ"מ אם אינו יודע לקרוא בטעמים, יכול לאמרם בדרך לימוד והעיקר שלא בדרך תחנונים (אג"מ), ואין צריך להשלים הפסוק עד 'רבעים' (יחו"ד וכתב הנט"ג שכן המנהג, ודלא כאג"מ), וגם יכול לומר את הפיוט 'א-ל מלך' המזכיר את המלים 'זכור לנו ברית שלש עשרה' (ברכ"י ערוה"ש יבי"א וכן נשמע במ"ב, ודלא כט"ז ושערי אפרים), אך סליחות שמוזכר בהם י"ג מדות במפורש ידלג על התיבות שמוזכר בהן י"ג מדות (מ"ב).
(א) ז"ל השו"ע בסימן תקפ"א סע' א "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים" וברמ"א כתב "ומנהג בני אשכנז אינו כן.. ועומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה".
וכתב המ"ב (תקפא,ד) "לומר סליחות - ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין בהם י"ג מדות, ובסליחה שנזכר י"ג מדות ידלג אותן תבות", ויש להבין את כוונת דבריו, האם מתכוון לכל הפיוטים שמזכירים המפורש את י"ג מדות כ'אזכרה אלקים ואהמיה' או שלדעתו יש לדלג אף את 'אל מלך' שאומרים 'זכור לנו היום ברית שלש עשרה', וראה לקמן (ג).
המג"א (סק"ג) ציין לסימן תקס"ה, שם בהל' תעניות כתב הטור "כתב רב נתן שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י"ג מדות, ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו", ובב"י הביא בשם תשובת הרשב"א "דמסתברא דכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד דדבר שבקדושה הן וכמו שאמרו באגדה (ר"ה יז:) נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ואמר לו כשישראל עושין לפני כסדר הזה וכו' אבל אם בא לאמרן דרך קריאה בעלמא אומרן כדרך שאומרים האופנים וקראי דקדושה דרך קריאה" (וכן היתה כוונת הטור להתיר רק בכה"ג, ט"ז).
בשו"ע (תקסה,ה) פסק כרשב"א "אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם, אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא אומרם", והרמ"א הוסיף ע"פ או"ז "וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור".
(ב) מצינו שדעת רב נתן בטור שאין ליחיד לומר כלל י"ג מדות, ובפוסקים וביחו"ד (לקמן) הובא שכן גם דעת האר"י ופוסקים נוספים שאין לומר י"ג מדות אף בדרך קריאה, אולם האריך שם שהחיד"א בא"ח ורוב הפוסקים חולקים "וכן עיקר הלכה ולמעשה", ולמד בדעת הטור והב"י דס"ל לטור שאף בלא דרך קריאה מותר, ודלא כט"ז שגם הטור לא התיר אלא דרך קריאה (ומסתימת לשון הטור נלענ"ד כיבי"א).
איברא יש להעיר שהרמ"א בסימן תקסה (לעיל) שכפל על המחבר וכתב שאין ליחיד לומר 'סליחות או ויעבר' ויש מקום להסתפק האם קיבל את ההיתר של השו"ע בדרך קריאה, והמ"ב (שם) ציין רק לאחרונים שחלקו גבי סליחות ("אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא והסכימו דסליחות בלא י"ג מדות יכול יחיד לומר") ולא גבי 'ויעבר', ולא מבואר בדבריו האם הרמ"א מודה להיתר השו"ע והב"י בדרך קריאה ובסקי"ב רק ביאר כוונת השו"ע (וראה בסמוך אות ד'), ומסתימתו אפשר לומר שמתיר כשו"ע, ועוד יש לציין שתרומת הדשן המתיר כן הובא בדרכ"מ, ועוד יש לציין שהמ"ב בסימן תקפ"א לא כתב שאסור ליחיד לומר י"ג מדות. בערוה"ש (ז) כתב שהאיסור ליחיד הוא רק בדרך תחנונים.
במשנה הלכות (ח,רי) סיכם כך "לכאורה אית לן דעת התה"ד והט"ז ומג"א דבדרך קריאה מותר ולעומתם דעת הרשב"ש והרדב"ז וש"צ בשם המקובלים וזכר לאברהם דאין לאומרו אפילו בדרך קריאה, אשר לכן לפענ"ד נראה דשב ואל תעשה עדיף", אולם לענ"ד נראה דכיוון שהשו"ע דרכ"מ מג"א החיד"א וערוה"ש התירו (וכן אין במשמע במ"ב לאסור) אזי יש להקל, בפרט שדעת הטור (לפי היבי"א וראה לעיל) להתיר אף שלא בדרך קריאה, וזעקת הטור במקומה - 'שהרי אינו אלא כקורא בתורה'. אכן יש לציין שהשע"ת (תקפא,א) כתב בשם הברכ"י שאסור לומר י"ג מדות שלא בכוונה (ושמא כוונתו רק כשאומרם בדרך תחנונים).
(ג) הט"ז (תקסה, ה) הקשה עמש"כ הרמ"א בשם האו"ז שאין ליחיד לומר 'סליחות או ויעבר' שהרי אין בסליחות רק תחינות לחוד וכי אסור ליחיד לומר תחינות מה שירצה, וכתב שהב"ח התיר לומר סליחות בלא 'ויעבור' וכתב הט"ז דצ"ל "דאיסור הוא משום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכן בהרבה סליחות נמצא שמזכיר זכות שלש עשרה מדות ואותן אין לאומרם אף בלא ויעבור אבל אותן סליחות שאין נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי יכול יחיד לאומרם ואין בזה חשש", אולם המ"ב (תקסה,יג) כתב שהאחרונים (ב"ח א"ר כנה"ג וכן משמע במג"א) חלקו "והסכימו דסליחות בלא י"ג מדות יכול יחיד לומר" וכתב בשעה"צ (י) דזה "ודלא כט"ז".
וצ"ל דהמ"ב חלוק עמש"כ הט"ז להחמיר אף בסליחות שלא מוזכר י"ג מדות ממש אלא אף 'זכות' י"ג מדות וכמו 'זכור לנו היום ברית שלש עשרה', כלומר הט"ז החמיר לא רק בסליחות עם י"ג מדות ממש, אלא גם המוזכר ב'אל מלך', ואילו המ"ב החמיר בסליחות שמוזכר י"ג מדות במפורש בלבד, דאל"כ במה חלוק הט"ז עם הכרעת המ"ב ושא"ח דהיה צריך שעה"צ לומר 'ודלא כט"ז', וא"כ צ"ל דמש"כ המ"ב בהלכות ר"ה לדלג היינו דווקא בסליחות המזכירות י"ג מדות במפורש ואין כוונתו ל'זכור לנו היום ברית', וכן נראה במ"ב בהל' ר"ה שנמנע מלציין פרט זה אלא כתב בלשון כוללת יותר המתכוונת לפיוטי סליחות דווקא וכנ"ל ודיבר על דילוג ה"תבות" דמדות הנזכרות בסליחות ולא דיבר על פיוט מסוים כ'אל מלך' ושם גם לא נזכרות 'תבות' די"ג מדות, וכן ראיתי שלמד בדעתו בספר משנה אחרונה (ליכטשנטיין) על המ"ב דמשמע דאין איסור ב'אל מלך' דהזכיר המ"ב (תקס"ה) רק י"ג מדות, ואח"כ גם ראיתי שהדברי בניהו (ח,כב,ט) כתב לדייק כן במ"ב ע"פ מש"כ לעיל דכתב בשעה"צ ו'דלא כט"ז' (והוסיפו ברשימת הפוסקים המתירים), ועיין בא"ר סק"ז (שלמד דהב"ח ט"ז וכנה"ג אמרו חדא מילתא ואין מחלוקת ודלא כמ"ב, וע"כ לומר דכוונת המ"ב שכתב שיש מחלוקת היא כנ"ל).
אולם במטה אפרים (תקפא,כא) כתב מפורש לאסור אמירת 'זכור לנו היום ברית' וכו' וז"ל "אבל אם בא לומר אותם דרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים מותר, וסליחות יכול היחיד לומר, רק במקום שנזכר מענין שלש עשרה מדות כגון וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכיוצא יש לו לדלג זה".
איברא בברכ"י (קלא,יא) התיר במפורש לומר 'זכור לנו' וכו', ובערוה"ש (תקפא,יג) כתב "הי"ג מדות ביחידות יתחיל מן אל רחום וכו' דלהאריז"ל משם מתחיל הי"ג מדות", ולא כתב שלא אומרים את הקטע 'זכור לנו' וכו' ומשמע שנקט להיתר, וכ"כ במפורש ביבי"א (א,לה אות יג) שמותר ליחיד לומר 'אל מלך' כולל 'זכור לנו היום ברית שלש עשרה', דכן פסקו הבא"ח ועוד ודלא כט"ז. עוד יש להוסיף דדעת הטור הסובר שאין חשש לומר אף י"ג מדות ביחיד בדרך תחנון, וכן סוברים כמה פוסקים כמובא ביבי"א (לקמן), ועוד דקשה לומר שהפוסקים רא' ואח' שהתירו לומר י"ג מדות בנגינה לא היו מציינים האיסור לומר הפיוט הצמוד אל י"ג מדות. עוד נראה דכל שכן שיש להתיר היחיד לומר את הקטע הצמוד לי"ג מדות הראשון אותו אומרים מידי יום 'אל ארך אפים' בו לא מוזכרות המלים 'ברית שלש עשרה' והוא חלק מסדר תפילת הוידוי בתפילת הבוקר.
(ד) המ"ב (תקסה,יב) ביאר דדרך קריאה המותרת שדיבר השו"ע ביחיד באמירת י"ג מדות היא "בניגון וטעמים", ונראה שכתב כן ע"פ תה"ד שהובא בדרכ"מ ובט"ז שמתיר בכה"ג כרשב"א, וכתב באג"מ (יו"ד ג,כא) לבאר דהנקודה היא דדוקא בלא ניגון דתחנונים אלא יכול כלומד בתורה, כלומר שאם דרכו בקריאת פסוקי התורה בטעמים בניגון הרגיל צריך לומר בניגון ההוא ואם כשלומד פסוקי התורה קורא אותם בניגון אחר שיותר נקל לפניו רשאי לקרא בניגון של הלמוד פסוקים שהורגל, והנקודה "שלא יראה כמתפלל".
באשי ישראל (פמ"ה הע' נז) כתב בשם הגריש"א שאשה שאינה רגילה בניגון וטעמים תדלג על י"ג מדות, אולם לענ"ד נראה דע"פ האג"מ יכולות לומר בדרך שרגילות לקרוא פסוקים בתורה, ומש"כ המ"ב "בניגון וטעמים" לאו דווקא. מ"מ למדנו מדעות אלו שישנה עדיפות לקריאה בטעמים דווקא.
(ה) האג"מ (שם) כתב שיאמר היחיד כל הפסוק עד 'רבעים' ע"פ הגמ' במגילה דף כ"ב דסובר רב דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, אך לכאורה יש להעיר על כך שכמה וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים כתבו פתרון זה של 'קריאה' די"ג מדות ולא ציינו כן, וביבי"א (א,לה וכן העלה ביחוה דעת א,מז) כתב שכאג"מ כתבו עוד כמה אח' (כה"ח פתח הדביר ועוד), אולם כתב כנ"ל דבאמת "שמסתימת דברי הפוסקים הרשב"א ותרומת הדשן ומרן השו"ע משמע שגם היחיד מסיים הי"ג מדות בתיבת ונקה, אלא שאומרם בטעמים כקורא בתורה, ולכן צריך לומר שעכ"פ גם היחיד שקוראם בטעמים, ניכרת מחשבתו שעיקר מטרתו להזכיר מדות הרחמים דרך תפלה ובקשה, ולכן רשאי לסיים בתיבת ונקה, וכן פשט המנהג לומר ביום טוב בפתיחת ההיכל הי"ג מדות בטעמים עד תיבת ונקה" וצ"ל דשאני דרך תפלה ובקשה דשפיר דמי, וכ"כ בנטעי גבריאל (ר"ה יא,ה) שהמנהג להפסיק באמצע הפסוק.