סדר הסליחות בשעת הדחק - עיון ומקורות

כ"ג אלול תשפ"ד

בקצרה:

במאמר זה סרקנו וחקרנו אחר עיקר הסליחות ומקורן, ונראה להציע את הסדר דלקמן לחייל או לאדם אחר הנמצא בשעת דחק ועמו דקות ספורות לאמירת סליחות, בהתבסס על העולה בעיקר מסדר הסליחות לרב עמרם גאון, וכלה בהוראות הגר"מ אליהו זצ"ל, ספר תורת המחנה ועוד, ובשילוב ממקורות בתחום המחקר: 

פיוט 'אל ארך אפים', י"ג מידות (ב'יחיד' יאמרם בטעמי המקרא והארכנו בזה במאמר אחר), "תפילת משה" (במדבר יד;יט-כ: "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ"), "תפילת דניאל" (דניאל ט;יח-יט: "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פקחה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ"), פיוט 'אל מלך' ו'וידוי'. 

במידה וישנן כ-10 דק' לאמירת סליחות: יוסיף בהתחלה אשרי, קדיש (אם יש מנין), לך ה' הצדקה, לאחר הוידוי יוסיף הפיוט 'אשמנו מכל עם', ובסוף יוסיף את התחנונים 'עשה למען שמך' 'עננו' -'נפילת אפים' ו'שומר ישראל'. 

במידה וישנו זמן נוסף יש להעדיף ההוספות באופן זה: 1. הפסוקים שבין הפיוטים הסמוכים לי"ג מידות.  2. 'מי שענה לאברהם אבינו'.  3. הפיוטים (אך סליחות שמוזכר בהם י"ג מדות במפורש ידלג על התיבות שמוזכר בהן י"ג מדות, כפי שהארכנו במאמר אחר)  4. פעמים נוספות של 'אל מלך'.  5. וידוי מלא (ג' פעמים לנוהגים כן, ו-'הרשענו ופשענו').  6. 'זכור רחמיך' ו'שמע קולנו'.  7. מכניסי רחמים.  8. הקטעים בארמית (לנוהגים לאמרם ביחיד כשיטת כף החיים, והארכנו בזה במאמר אחר).

לסדר הסליחות "המלא" לאשכנזי שיש בידו דקות ספורות לאמירת סליחות (או 10 דק' וכנ"ל) - לחץ כאן. 

ולמנהג הספרדים יאמר כפי שכתב במקראי קודש ע"פ הגר"מ אליהו: "שבט יהודה בדוחק ובצער", "א־ל מלך" עם י"ג מידות (בטעמים), "אנשי אמונה אבדו", "א־ל מלך יושב" עם י"ג מידות, "תמהנו מרעות", ו"א־ל מלך יושב" עם י"ג מידות, וידוי ונפילת אפים, ואם נותר עוד זמן יאמר גם "רחמנא" "אבינו שבשמים" ושאר הבקשות, ורק אח"כ יאמר הפיוטים (כגון "אם אפס רובע הקן"). 

מקורות והרחבה:

(א) בכדי לנסות לקבוע מהו סדר העדיפויות באמירת הסליחות בשעת הדחק שאין יכולת לומר את כל סדר הסליחות, יש לנסות להגיע על פניו למקורות הקדומים ביותר ולהבין כיצד נבנו הסליחות ומה העיקר בהן. 

בסידור סדר רב עמרם (תרע"ב) (אות קיז, עמוד 308) לרב עמרם גאון (הנפטר בקירוב בשנת ד'תרל"ה והחי בקירוב בשנים 810 - 875 למניינם) מובא סדר הסליחות (בעשרת ימי תשובה, ואכמ"ל), ולסיכום סדר הסליחות לרב עמרם גאון נאמר כך – אשרי, קדיש, לך ה' הצדקה (חלקי מהנאמר כיום) אל מלך וי"ג מדות, לקט פסוקים ולאחריו אל מלך י"ג מדות ועוד פעמיים סה"כ ד' פעמים אל מלך וי"ג מדות וביניהם פסוקים העוסקים בתשובה ותחינה. לאחר מכן פיוטי תחינה כמו 'אשמנו מכל עם' 'אדון הסליחות' 'אל רחום שמך' (ורובם ככולם בנוסחנו) עם וידוי אחד, נפילת אפיים ושומר ישראל ומסיים "ונופלים על פניהם ואומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה, ואם רצה לומר סליחות ופסוקים הרבה ממה שתקנו ראשונים ופזמונים ממה שתקנו פייטנים אומר". מתוך כך נוכל לומר שהשינויים העיקריים מהנוסח שבידינו הם: 'אל ארך אפים' במקום 'אל מלך' הראשון אצל רב עמרם, אמירת הפסוקים 'כרחם אב' בין כל קטע בנוסחנו, בנוסח אשכנז אין אדון הסליחות ועוד כמה תחינות. 

(ב) כאמור רב עמרם סיים סדר הסליחות "ואם רצה לומר סליחות ופסוקים הרבה ממה שתקנו ראשונים ופזמונים ממה שתקנו פייטנים אומר" אך לא הובא בלשונו סדר הפיוטים, אותם (עם פירוט לכל יום) ניתן למצוא במנהגי ורמייזא (סימן קל"א); יש לציין שסדר הסליחות שם מכיל בכמה שינויים עיקריים ממה שבידינו ומסדר רב עמרם, ראשית, אין תיזכור ל'אשרי' ומתחיל "לך ה' הצדקה" ומיקומו של החצי קדיש לאחר הפסוקים שלאחר הי"ג מדות הראשון (על פניו הא בהא תליא, להצמיד הקדיש לאמירת פסוקים), סדר הפסוקים הנאמרים קבוע לכל הימים, טרם מוזכר 'שמע קולנו' והפיוטים הקודמים לו כבסדר רב עמרם, אך כן מוזכר אמירת 'אל ארך אפים' לפני הי"ג מדות הראשון במקום 'אל מלך'. לבסוף יש לציין שמודגש שאומרים ג"פ וידוי. 

(ג) כתב במגן האלף על סדר רב עמרם (לר' אריה ליב פרומקין שהוציא את מהדורת סדר רב עמרם שנת תרע"ב):

     "ובמה שדקדק רבינו לומר על הפסוקים האלו 'שתקנום הראשונים' ועל הפזמונים 'שתקנו אותם הפייטנים' למדנו מדבריו שהגאונים הקדמונים בחרו יותר בכתובים שנאמרו מפי חוזי עליון מפי הגבורה ורוח הקודש, יותר מבפזמונים שחברום הפייטנים ודקדקו בם גם בשיווי המשקל והחרוזים, ואע"פ שיסודתם בהררי קודש מאגדות ומדרשי רז"ל, מ"מ כתובים עצמם קדש קדשים, ומזה תראה שלא טוב יעשו אלו הקמים באשמורת ועוברים במהירות על הפסוקים המצוינים לפני הסליחות, או שאינם אומרים אותם כלל.. ועושים העיקר טפל והטפל עיקר, וטוב מעט בכונה".  

ועוד כתב שם לדחות את הנוסחאות המכניסות ט"ו מעמדות של פיוטים כיוון שאינם מזמן הגאונים ולא רב עמרם גאון חתום עליהם והסופר שהכניסם עשה כן להשביח ספרו, כי הראשונים נזהרו מאוד שלא להרבות בתפילות אלא ממה שנמצאו דוגמתם בכתבי קדש – "ורבינו לא סידר סליחות מחודשות לכל יום ויום גם לעשי"ת כפי שאנו נוהגים, אלא סליחה אחת לכל הימים". 

(ד) כעין זה ניתן לראות במחצית השקל, דהנה המג"א בהקדמת סימן ס"ח העוסק בפיוטים הנאמרים בברכות ק"ש (קרובץ) כתב וז"ל "האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל.. וכ"כ בספר חסידים סימן רנ"ו וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ. ובשבלי הלקט האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים", ושם בספר חסידים (רנ"ו) שציין אליו המג"א כתב "כשאומרים סליחות בהשכמה היה אחד מן הקהל לאחר שמסיים יוצא מבהכנ"ס וכשאומרים ברכות ושבחות לא היה אומר אמר לו זקן אחד מה דעתך שהסליחות אתה אומר ובשבחות אינך חושש אמר לפי שזה בכל יום אמר לו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה כי השבחות ברוח הקודש נאמרו והסליחות תקנו חכמים ונביאים, ושמע החכם שהיה סביביו אומרים הקרובץ במשך והפסוקים היו ממהרים, אמר להם הפסוקים הם יסוד הקרובץ שמהם נתייסדו כשם שאתם מנגנים את הקרובץ במשך כך תעשו להפסוקים שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקודש טפל לא שימהרו פסוק כאשר קצים בו ולטורח עליהם וכתיב ואל תקוץ בתוכחתו". 

על פניו דברי הספר חסידים נאמרו רק גבי פיוטי הקרובץ שהינם טפל לעומת הפסוקים, אולם במחצה"ש (שם) הביא דבריו בקיצור והוסיף "וא"כ הוא הדין בפסוקים שקודם הסליחות יש לומר הפסוקים בנחת דלא כמנהג העולם", וכן למד הגריש"א (אשרי האיש יג,יא) וז"ל "עיקר הסליחות הם הפסוקים שלפני הפיוטים הלקוחים מהתנ"ך, וכמבואר במג"א בשם ספר החסידים, ויש להקפיד על אמירתם כיון שהסליחות מיוסדים על הפסוקים שלפניהם, והמדלגם הפסיד העיקר". 

א"כ מצינו שגם מחצה"ש וגם מגן האלף הסתייגו מאוד מהמנהג לזלזל באמירת הפסוקים בסליחות שהם עיקר לעומת הפיוטים שנתחברו על גביהם שהם "טפל" כלשונם, וגם אפשר שאף כוונת הספר חסידים על סליחות של ימי הסליחות מלבד פיוטי הקרובץ, וכעין דברים הללו כתב "להעיר" ברבבות אפרים (ג,שצ) בשם אחיו על "מנהג האשכנזים ועולם הישיבות" שלא אומרים את הפסוקים בסליחות או אומרים אותם בחטף, שהרי לפני זמן הגאונים הפסוקים הם היו "אמירת הסליחות" וכשמעיינים בסליחות רואים ש'כל' פיוט סובב על פסוקים הללו "ולכאורה עיקר הסליחות זה הפסוקים". כאמור לכל הנ"ל ישנם שורשים יציבים בסדר רב עמרם. 

(ה) הדברים הנ"ל מתאימים למה שכתב החוקר ר' דניאל שלמה גולדשמידט ז"ל במבוא ב'סדר הסליחות: כמנהג ליטא וקהילות הפרושים בארץ ישראל' (הוצאת מוסד הרב קוק) שקבוצות הפסוקים קדמו לפיוטים, ובתחילה נהגו אף לאמרם בתוך התפילה, ובשעה שהורחבו כל סדרי התפלה ע"י פיוטים (ולא פסחו גם על סדרי הסליחות), מאז המאה התשיעית תקופת ר' עמרם גאון, "הוכנסו פיוטים בין קבוצות הפסוקים, ולבסוף גרמו אלה לקיצור בפסוקים להשמטתם, הפסוקים שנשארו הפכו לשלד הקבוע על המעמד, בעוד שהפיוטים שולבו בו בהתאם לטעמו של החזן". עוד מצינו בדבריו שם שחלוקת הסליחות לפי ימים נוצרה כנראה לראשונה באשכנז במאה הט"ו, ובארצות הספרדים התימנים האיטלקים ועוד מעולם לא היתה חלוקה לפי ימים אע"פ שבידי כולם היה אוסף די גדול למבחר. 

(ו) בכדי שנגיע לדייוקם של דברים וסדר כרונולוגי נכון מבחינה מציאותית, דבר שיעזור לנו להמשיך להבין ולהסיק מה ה"עיקר" באמירת הסליחות ומה ה"טפל", כלשון האחרונים הנ"ל, נעלה י"ב נקודות העולות מהמאמר 'למקורם של פיוטי הסליחות' של פרופ' שולמית אליצור חוקרת הפיוט הקדום ובעלת זכויות רבות: 

1. פייטנים בבלים בראשית המאה העשירית כרב ניסי אלנהרואני ורב סעדיה גאון כתבו סליחות. בסידורי הגאונים מקומן של הסליחות מרכזי מאוד, והן נחשבות חלק מחובת היום ביום הכיפורים, אולם אין כל עדות לשימוש בסליחות בתקופות קדומות יותר, ואי אפשר למצוא סליחות במורשתם של פייטני ארץ ישראל הקלסיים עד סוף המאה השמינית, וגם מאוחר יותר אין הסליחות שכיחות בארץ ישראל, ופתרון החידה בזה שהסליחות הן סוגה פייטנית שנוצרה בבבל, ומשם התפשטה ליתר המרכזים היהודיים, כולל איטליה ואשכנז.     2. מה שמכונה בימינו "סליחות", כולל בתוכו שני מעמדים פולחניים מובחנים, האחד יסודו בשילוב פיוטים בתוך חזרת הש"ץ ביום הכיפורים ובתעניות, ביום הכיפורים בברכת קדושת היום, וביתר התעניות בברכת 'סלח לנו', ובין פיוט לחבירו אמר הציבור כולו את פסוקי י"ג מידות כולל קטע פתיחה 'אל מלך יושב'. הפיוטים נתונים תמיד בתוך מסגרת ובה אמירות שונות, "פיוטים אלה ורק הם מכונים ברוב המקורות העתיקים סליחות". המעמד השני ביסודו אינו קשור לתפילות הקבע כלל, ועיקרו בהתכנסויות תפילה ציבוריות באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה ולימים גם בימים נבחרים בחודש אלול וימי שני וחמישי, ונקרא בסידורי הגאונים אשמורות או רחמין, הכולל פיוטים בהם חזרות על פיוטי המסגרת (י"ג מידות ושאר הפסוקים) ופיוטי וידוי שגם זה חזרה על פסוקי מיכה, וכולל סדרות ארוכות של פסוקים, תחינות, חלקן בארמית.     3. במרוצת השנים ולפחות משלהי המאה העשירית נתאחדו שני המעמדים, ולעתים אף נתערבו עד לבלי הפרד. במנהגי עדות המזרח במאות השנים האחרונות חל במעמדי הסליחות עירוב גמור בין קטעים שיסודם ברחמין לבין פיוטי הסליחות, אבל במנהגי אשכנז אפשר עד היום להצביע על קו התפר בין חלק הסליחות לבין חלק הרחמין; קטעי הסיום של הסליחות כוללים את סדרות הפסוקים שאחרי הסליחות המסתיימים בתפילה 'עמך ונחלתך' עד 'יכירו וידעו כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות'. גם ההלכה שימרה את ההבדל בין שני החלקים, במקרים שבהם אין לומר תחנון מסיימים את המעמד בסוף סדר הסליחות ואין אומרים את חלק התחנונים שאחריו. בקהילות אשכנז נהגו עד תקופה מאוחרת לומר סליחות בתפילות יום הכיפורים בתוך חזרת הש"ץ בברכת קדושת היום, והמנהג רווח בימינו בעיקר בתפילת נעילה, ויש קהילות הנוהגות כך עד היום גם ביתר תפילות היום, חטיבת הסליחות שבעמידה אכן אינה כוללת את התחנונים שמקורם ברחמין, ובצומות הקלים ההבחנה ברורה עוד יותר (עיי"ש מה שהאריכה בזה עמ' 4-5).    4. יסודות המשותפים למסגרת הסליחות (לא כולל הרחמין) ברוב עדות ישראל והם בולטים במיוחד בסליחות לתעניות, אלו נפתחות בדרך כלל במשפט הבקשה 'סלח לנו אבינו / כי ברוב איוולתנו שגינו / מחול לנו מלכנו / כי רבו עוונינו' שנועד במקורו ככל הנראה לעגן את הדברים בתוך ברכת הסליחה שבעמידה, לאחר מכן באה, פתיחה מחורזת לאמירת י"ג מידות המתחילה במילים 'אל ארך אפיים אתה' / 'ובעל הרחמים נקראת' וכו', במנהגי עדות המזרח עוברים משלוש עשרה המידות מיד לפיוטי הסליחות; במנהגי אשכנז באים במקום זה קודם לסליחות כמה פסוקים, חלקם קבועים וחלקם משתנים מתענית לחברתה, אך תמיד מסתיימת חטיבה זו בשני צמדי פסוקים תפילת משה 'סלח נא לעוֺן' וכו' ותפילת דניאל 'הטה אלהי אזנך ושמע'; פסוקים אלה מופיעים גם במנהגי עדות המזרח, אבל מיד אחרי הסליחות ובהרחבות מקיפות יותר לתפילת משה מקדימים את הפתיחה 'וכשחטאו ישראל במדבר' ועוד וכן בתפילת דניאל. כל אחד מפיוטי הסליחות מלווה בחזרה על י"ג מידות, ובכל המנהגים פסקת ההקדמה שלפניהן פותחת 'אל מלך יושב על כיסא רחמים', ושוב ברוב המקרים חותמים האשכנזים את אמירת המידות בהוספה של פסוקים מתחלפים המשמשים מבוא לסליחה הבאה. עם סיום הסליחות מופיע בכל העדות הווידוי ולאחריו מסתיימת חטיבת הסליחות במנהגי אשכנז.   5. בצד הסליחות הנאמרות לקראת הימים הנוראים יש עוד חטיבות פתיחה דומות בקהילות השונות, אך אלו כנראה אינן קשורות בסליחות אלא בהתכנסויות באשמורות, ויש חטיבות שלמות הקיימות רק במנהג אשכנז, ושאין להן כל זכר ביתר העדות, חטיבות אלו, הבאות לפני הווידוי, כוללות רצף של פסוקי זכירה כמו 'זכור רחמיך', סדרת בקשות ולצדן ציטוטי פסוקים ואת תפילת 'שמע קולנו'. היעדר חטיבות אלה ממנהגי עדות המזרח אולי רומז למקור משני שלהן.   

6. מקור מסגרת הסליחות: החוקרים שמו לב לקשר בין פסקת 'אל ארך אפיים אתה' שבפתיחת הסליחות לנוסח מקוצר שלה השכיח בעדות המזרח – 'אל ארך אפיים אתה ובעל הרחמים גדולת רחמיך וחסדיך, הודעת לעניו מקדם, וכן כתוב בתורתך' ובעיקר לנוסח אלף־ביתי שלה המופיע בסידור רב סעדיה גאון ובקטעי גניזה רבים גם שלא במסגרת הסידור: 'ארך אפיים אתה, בעל הרחמים נקראת, גדולת רחמיך וחסדיך, דע עניו מקדם'; ניכר שהנוסח האלף־ביתי הוא מקורו של הנוסח המקוצר: שרידי האלף־בית ניכרים בנוסח המקוצר, אבל הצורה הפייטנית 'דע' הוחלפה בצורה השגורה והמובנת יותר 'הודעת', ובכך טושטש הסדר, לכן, ההנחה היא וכן מכמה סיבות נוספות (עיי"ש) שהנוסח שבסידור רס"ג הוא המקורי, וחזן או פייטן שביקש להשוות לקטע שהפך כמעט פרוזאי אופי שירי יותר יצר את נוסחו המחורז והמוקצר העומד אצלנו בפתיחת הסליחות 'אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראת'; וההנחה שהפיוט הזה הוא המפתח להבנת היווצרות הסליחות.         7. הקשר בין הפיוט הזה, על הפסוקים השלובים בו ושהם חלק ממנו, לבין היסודות הקבועים במסגרת הסליחות בולט לעין: בצד הפתיחה ב'ארך אפיים אתה' כהקדמה לשלוש עשרה המידות לפני הסליחות, באים בין קטעי הפיוט פסוקי תפילת משה 'סלח נא לעוֹן העם הזה', כולל עניית הציבור 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך', הווידוי, תפילת דניאל ותפילת עזרא, ואף לרוב הפסוקים שבסוף הפיוט יש מקבילות בסדרי הסליחות עד ימינו, כלומר כל 'מחרוזת' ("פסוק") מהפיוט המקורי מעבירה לצרור פסוקים – הראשונה לי"ג מידות של רחמים; השנייה לתפילת משה; השלישית לאמירת הווידוי; הרביעית לתפילת דניאל, החמישית לתפילת עזרא והשישית לתפילת דוד, ואם כן הנוסח האלפביתי הקדום של 'אל ארך אפים', שחלקו הראשון מקביל לנוסח הקצר, למעשה מקיף את המסגרת הכללית של סדר הסליחות וכולל בתוכו את המרכיבים הקבועים שלו, כאשר הסליחות המתחלפות באות בתוכו ומפסיקות אותו. רק לאחר סיום הסליחות בסדרן הקדום מועתק סוף הסדר (אותיות ס–ת) ואין ספק שמלכתחילה נועד הסדר להיאמר ברצף: הפסוקים מסודרים בו, כמקובל בסדרי פסוקים, בסדר תורה–כתובים–נביאים וחוזר חלילה 4 פעמים סה"כ, קטיעת הפיוט לאחר שלוש עשרה המידות משבשת סדר זה.     8. בסידור רס"ג מופיע הפיוט בין שלוש עשרה הסליחות שנועדו לתפילת שחרית של יום הכיפורים לבין שבע הסליחות למוסף, ולימים, כנראה כבר בימי רס"ג הועבר אל יתר התעניות, אך מהלך זה כנראה משני, ואכן בתפילת יום הכיפורים אפשר למצוא לו מקבילה; הדגם של פיוט שיחידותיו משמשות הקדמה לפסוקי סליחה קבוע בסדרי הפסוקים החותמים בפיוט הארץ ישראלי לדורותיו את ברכת קדושת היום ביום הכיפורים, והועלו נקודות השקה רבות בין הפיוט לבין תפילות יום הכיפורים, וכן השערות בנוגע לפסוקים שהיו בעבר בתוך סדר התפילה עצמה, ואף י"ג מידות "ייתכן שהן נכללו באותם ימים בין פסוקי הסליחה שבתפילת העמידה".      9. "הקשר בין סדרי הפסוקים לבין מסגרת הסליחות והופעת הסליחות בתוך סדרי הפסוקים עשויים לאפשר להציע את דרך התהוות הסליחות.. כהקדמה נוספת ואחרונה יש להבליט את הגורם החוזר בצמוד לסליחות עצמן שלוש עשרה המידות, אין כל ספק בקשר בין הסליחות לבין שלוש עשרה מידות הרחמים, קשר שהקריאה הציבורית של שלוש עשרה המידות אחרי כל סליחה מעידה עליו"; מוכח בתלמודים שבראשית תקופת האמוראים גם בארץ ישראל וגם בבבל ייחסו להן כוח רב. הקהילות לא הסתפקו עוד בקריאה אחת של הפסוקים עם החזן, וביקשו עילה לחזור על מידות הרחמים פעם אחר פעם, בנקודה זו נוצרו כנראה הסליחות (ואילו האפשרות האחרת לחזור, כמנהג לומר י"ג מידות ברצף כמה פעמים בהוצאת ספר התורה בחגים, התחיל בתקופת האר"י, ולא התקבלה בתקופת הגאונים); אחרי האמירה הראשונה של יג"מ בתוך סדר הפסוקים, החלו להופיע פיוטים שאחריהם יכול הציבור לחזור עליה פעם אחר פעם. תופעה זו אינה מתועדת בארץ ישראל לפני תקופת הגניזה, תקופה שבה הושפעו בני ארץ ישראל ממנהגי בבל, ואי אפשר לדעת מתי והיכן התחוללה לראשונה. ייתכן שבני ארץ ישראל, שהיו מורגלים בפסוקים המרובים שבעמידה ובסדרי הפסוקים המפייטים אותם, לא העלו על דעתם לחזור במסגרת זו על פסוק זה או אחר יותר מפעם אחת, ואילו בני בבל, אשר סדר הפסוקים לא היה מעוגן בנוסח העמידה שלהם, הם שביקשו להעצים את שלוש עשרה המידות ולכפול אמירתן; בסידור רב סעדיה גאון אמירת הסליחות היא כבר חלק ברור והכרחי מתפילת יום הכיפורים והיקפה מרשים בתפילת שחרית שמשולבות שלוש עשרה סליחות, ומספרים אחרים ומועטים מי"ג בשאר התפילות, ויש מנהגים שונים בזה.     10. העולה באופן ברור הוא "גם פיוט המסגרת וגם סדרי הפסוקים נקטעים ע"י רצף של פיוטים עצמאיים בנקודה שבה משולבים פסוקי שלוש עשרה המידות". לאחר אריכות מעטה (עיי"ש עמ' 30) "מסתבר אפוא שהפיוט 'ארך אפיים אתה' איננו סדר פסוקים קדום אלא פיוט שנכתב במיוחד כדי לשמש מסגרת לסליחות ולווידוי, אחרי שהסליחות כבר החלו להופיע בתוך סדרי הפסוקים. הצורך בפיוט כזה נוצר אולי משום אורכם הגדול של רוב סדרי הפסוקים ושפע הפסוקים הבאים בהם – פסוקים שעתה לא נותר להם כל תפקיד, והם אף טשטשו את מעמדם של המקראות המרכזיים: פסוקי שלוש עשרה המידות תפילת משה ותפילת דניאל. ייתכן גם שהפיוט נכתב כדי לאפשר לשלב את הווידוי בסמוך לסליחות. מובן מאליו שבמקומות שבהם נאמר פיוט זה הוא תפס את מקומם של סדרי הפסוקים העתיקים שקדמו לו".      11. "מסתבר אפוא שהסליחות נוצרו בתפילת יום הכיפורים", כאמור כרצון המתפללים לחזור שוב ושוב על י"ג מידות, "בתוך סדר הפסוקים החותם את הברכה הרביעית בתפילת העמידה. משנתבסס מעמדן, הן הועברו עם פיוט המסגרת המלווה אותן גם לתפילות יתר ימי התענית, שם הם שולבו בברכת 'סלח לנו'; ייתכן שבשלב הזה דבק בהן השם סליחות, על שם ברכה זו. ברבות השנים הן זכו לעצמאות, שהביאה אותן למחוזות חדשים, הן התנתקו אט אט מסדר הפסוקים או ממקומן בחתימת ברכת קדושת היום ביום הכיפורים, ורק פתיחת פיוט המסגרת נותרה על מכונה והמשיכה ללוותן – בשיבושים ובפיתוחים חוזרים – כמעט בכל מקום. בתפילת יום הכיפורים הן הועברו בקהילות רבות למקומות חדשים בתוך ברכת היום".     12. רצון המתפללים לחזור פעם אחר פעם על יג"מ לא נעצר כאן ונראה שהיו שביקשו לחזור שוב ושוב גם על קטעים אחרים המלווים את פיוט המסגרת, ובראשם אמירת 'סלחתי כדבריך' קטעי הווידוי ותפילות משה ודניאל (עיי"ש עמוד 31-38). המנהג לכפול את התפילות והווידויים המשולבים בפיוט המסגרת איננו חידוש של רס"ג, ולצורך זה נתחברו עוד לפני זמנו כמה פיוטים לא מחורזים, והמפורסם שבהם הוא פיוט הווידוי 'אשמנו מכל עם' הנאמר עד היום ברוב קהילות ישראל, ומצינו פיוטים נוספים של רס"ג בהם חזרות על תפילות משה ודניאל, ויש לדייק ולא לכנותם סליחות, שהסליחות המובהקות הן הפיוטים המעבירים לאמירת שלוש עשרה המידות, ואילו הפיוטים הללו אמנם דומים להן בחזרתם על פסוקים או קטעי וידוי ותהליך היווצרותם, אבל תפקידם המדויק שונה, ובכמה כתבי יד הם מכונים וידויים. 

(ז) אם נסכם חלק מהעולה מהמאמר החשוב גבי השאלה מה הם החלקים הקדומים והבסיסיים באמירת הסליחות, נדמה שקיבלנו תשובה די ברורה לכך, אמירת י"ג מידות, פיוט 'אל ארך אפים' המוכר לנו שהינו פיוט מקוצר ל"פיוט המסגרת" הקדום עוד לפני הרס"ג והוא כיום גם כקיצור כל שאר הפיוטים, פסוקי תפילת משה (במדבר יד;יט-כ) ופסוקי תפילת דניאל (ט;יח-יט); ש' חולקת על הנחת גולדשמידט (ראה שם הע' 6) שהפסוקים בין פיוט לפיוט היוו כשורש והתבנית של הסליחות, אלא דווקא 'פיוט המסגרת' הקדום היווה כשורש ותבנית לכל הפיוטים שהתהוו וסדר הפסוקים קדמו לפיוט זה. עוד מצינו (הע' 8) שקטעי הפתיחה של הסליחות יסודם כנראה בחלק הרחמין המאוחר ואין הם במקור בסדר הסליחות, ואילו הפיוט 'אשמנו מכל עם' כן נמצא בסדר הווידוי קדום. 

אלא דנראה שיש לענ"ד להעיר הערה קטנה אך אולי מהותית בסדר התהוות הסליחות שהציגה ש', אם הפיוט 'אל ארך אפים' כל כך יסודי עד שמהווה למסגרת פיוטי הסליחות והתהוותן, מדוע בסידור רם עמרם גאון אינו בסדר הסליחות בעשי"ת, ובמנהגי עדות המזרח הושמט מכל סדר הסליחות ביו"כ (כך אמרו לי ואח"כ ראיתי שמופיע פעם אחת בסוף מוסף סמוך לפני 'עלינו לשבח') וימי אלול (ונשאר רק בימי התעניות), ובעצם הוחלף לגמרי בכל המקומות לפיוט 'אל מלך יושב'; יש לדייק ש"הוכחה" מסדר עדות המזרח שימש את ש' להוכיח שהפיוט 'שמע קולנו' אינו קדום. יש גם לציין שמצינו שכתב במחזור אהלי יעקב (ראש השנה, תרס"ח) על הפיוט 'אל מלך' בזה"ל "כתב הרמ"ק ז"ל בלי ספק הוא תקון אנשי כנסת הגדולה שבקצת מקומות בתקונים, ורעיא מהימנא מפרש מלות אלו ומורה שהוא תקון קדמון". לאור הנ"ל נראה שיש לאשכנזי הנמצא בשעת הדחק ענין שישתדל לומר את שני הפיוטים הנזכרים, וכמו שמופיעים שניהם במנהגי ורמייזא וכמנהגנו. 

(ח) בפניני הלכה (ימים נוראים ב,ד) כתב: 

     "ישנה מסגרת כללית שנוהגת בכל העדות, כמובא בסדר רב עמרם גאון פותחים באמירת 'אשרי' שכן מקובל לפתוח כל תפילה בדברי שבח לה', לאחר מכן אומרים חצי קדיש, ואומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" וכו', ו"שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו" וכו', ועוד פסוקי בקשה ותחנונים, ואומרים י"ג מידות רחמים, וידוי, ו"אשמנו מכל עם", ולקראת הסיום אומרים את התחינה "עננו אבינו עננו" וכו', ו"ה' עשה למען שמך" וכו'. בסוף הסליחות נופלים אפיים וחותמים בקדיש תתקבל. כאשר זמנם של המתפללים קצר, ידלגו על חלק מהפיוטים, ויאמרו את עיקר הסליחות כמובא בסדר רב עמרם גאון, וישתדלו לומר את הפיוטים שמעוררים יותר לתשובה". 

הוראתו גבי מציאות שזמן המתפללים קצר מסתברת בהחלט, וכך עולה גם מהסידורים הקדומים, הפוסקים לעיל, ומתחום המחקר מהו עיקר הסליחות, אולם, גם סדר רב עמרם גאון (שהובא לעיל בפירוט רב) אינו קצר, ולא תמיד לכל חייל או אדם אחר בשעת דחק יש לו זמן לאריכות זו, ועוד נדמה שהנוסח נשאר מעט "סתום" ומהו "עוד פסוקי בקשה ותחנונים", ועוד קשה להשוות בחדא מחתא בין אמירת "אשרי" "יג מידות" ו"עננו אבינו" (אף שוודאי לא הייתה כן כוונת המחבר), ועוד יוצא מדבריו להשוות בין חלק הסליחות לבין חלק התחנונים ושמא יש לומר שחלק שמדלגים עליו בנוכחות חתן (ראה פסק"ת תקפ"א הע' 28, ועיין גם שבט הלוי ד,נד) במדרגת חשיבות פחותה (ומצינו שורש לזה גם במחקר וכנ"ל). 

(ח) במקראי קודש (הררי) פ"א סע' יז כתב: "מי שזמנו קצר, או שאיחר לאמירת הסליחות כך שצריך הוא לדלג על חלק מהן, העדיף ביותר שיאמר את הוידוי ואת קטעי "א־ל מלך יושב" וכו' עם שלוש עשרה המידות (וראה בסעיף י"ג), ועם הפיסקאות שבין קטעי "א־ל מלך יושב" ואם יש לו יותר זמן יאמר גם נפילת אפיים. ואם יש זמן נוסף יאמר גם את הבקשות ואח"כ את שאר הסליחות", ובהע' כתב שבענין מי שאיחר לסליחות אמר הגר"מ אליהו שהעדיף ביותר שיאמר את הוידוי, וכן את הפיסקאות "שבט יהודה בדוחק ובצער", "א־ל מלך" עם י"ג מידות (בטעמים), "אנשי אמונה אבדו", "א־ל מלך יושב" עם יג"מ, "תמהנו מרעות", ו"א־ל מלך" עם י"ג מידות, ואם נותר עוד זמן יוסיף לומר גם נפ"א, משום שהוא מסודר (למנהג הספרדים) עפ"י סדר הא"ב, וזה חשוב לפי הקבלה ולכן יאמרו, ומעלת אמירת יג"מ עולה על שאר הסליחות והפיוטים (וכתב שכעין זה גם הילקו"י), ועוד אמר לו הגר"מ אליהו בתשובה לשאלתו שכאשר אין זמן אלא לומר שתי פעמים "א־ל מלך יושב" עם הקטע שביניהם, או לומר רק את קטעי "א־ל מלך יושב" ללא הקטעים שביניהם, כך שיאמר שלוש פעמים "א־ל מלך יושב" שעדיף שיאמר ב"פ בלבד אך עם הקטעים שביניהם, ועוד כתב בהערה שאם נותר עוד זמן יאמר גם "רחמנא" "אבינו שבשמים" ושאר הבקשות, ורק אח"כ יאמר הפיוטים (כגון "אם אפס רובע הקן" למנהג הספרדים), ושנראה שגם למנהג האשכנזים יש לנהוג כן שהעדיף ביותר לומר הוידוי פ"א ואת קטעי "א־ל ארך אפיים" ו"א־ל מלך יושב" עם יג"מ. ויאמרו גם הקטעים הקצרים שביניהם, ואם יש יותר זמן יאמרו גם נפ"א, ואם יש עוד זמן יאמרו הבקשות כגון "עננו ה' עננו", ואם יש זמן, יאמרו גם קטעי "אין מי יקרא בצדק", "תבוא לפניך שוועת חינון", "במוצאי מנוחה" וכו' ושאר הפיוטים, ומ"מ את פיוט "מכניסי רחמים" נראה לאומרו רק אם אומר כל הסליחות שהרי ממילא יש מחלוקת אי רשאי לאומרו וידועה דעת הגר"א לאסור בזה, "והצעתי זאת לגדול אשכנזי אחד והסכים שהחשוב ביותר למי שאיחר לסליחות שיאמר קטעי 'א־ל מלך יושב' עם יג"מ, ואם יש עוד זמן יאמר הוידוי, ואם יספיק יאמר גם נפ"א, ואם יכול יאמר גם הבקשות והסכים גם שאת פיוט 'מכניסי רחמים' יאמר בסוף, שבלא"ה יש שאינם אומרים זאת כלל". 

מה שיש לענ"ד בעיקר להעיר על דבריו זו החשיבות לומר בנוסף גם את הפיוט 'אל ארך אפים' (וכפי שמופיע כבר במנהגי ורמייזא לעיל שהקטע הראשון הוא 'אל ארך אפים') וגם להדגיש את חשיבות אמירת הפסוקים של תפילות משה ודניאל וכנ"ל.

(ט) בתורת המחנה (ג,א) כתבו "חיילים שאין באפשרותם לומר את כל הסליחות, יקצרו באמירת הפיוטים כדי לומר י"ג מידות (עם 'א-ל ארך אפיים' או 'א-ל מלך') ואם נותר עוד זמן בידם יוסיפו וידוי ונפילת אפיים" וציינו בהערה למקראי קודש הנ"ל, ומה שהערנו שם נכון לענ"ד גם כאן. 

(י) לסיום נדגיש (ונחזור) שאמירת 'אשרי' 'לך ה' הצדקה' 'אל רחום שמך' 'וידוי' נפילת אפים ושומר ישראל נמצאים בסדר הסליחות לרב עמרם, וכמו כן הפיוט 'אשמנו מכל עם', ונתייחס בקצרה לכמה נקודות שלא עסקנו בהן (או לא מספיק הודגשו): אמירת הי"ג מידות ליחיד - הארכנו במקום אחר שיש שלא קיבלו אמירתם אף בטעמי המקרא, וא"כ אולי היה מקום לדחותם בעדיפות בנידון דהכא, ואך נראה, דמלבד זאת שהארכנו שם שהעיקר בפוסקים שכן יאמרם היחיד בטעמי המקרא, מצינו ברור שי"ג מידות בבסיס ו"עיקר" אמירת הסליחות. הפסוקים שבין הפיוטים עדיפים על אמירת הפיוטים (וכנ"ל באריכות). הפיוט 'מי שענה' מופיע בסידור רב עמרם, ואף שנראה שהושמט קצת בדברי הפוסקים הנ"ל נראה שעדיין קודם לפיוטים. נמצינו גם למדים מהגר"מ אליהו שעדיפים אמירת הפיוטים על גבי הוספת פעמים נוספות של 'אל מלך'. הפיוט 'שמע קולנו' (ו'זכור רחמיך') אינו קדום (וכנ"ל והעירה פרופ' ש' שההוכחה לכך בין השאר היא שהוא מתקופה מאוחרת - בזה שאינו מופיע בנוסח עדות המזרח). לגבי הקטעים הנאמרים בארמית נראה שסדר עדיפותם אחרון משום שיש מחלוקת בנוגע לאמירתם ביחיד, וכמו כן מספיק וידוי אחד ולא ג"פ וכמנהג הגר"א. גבי אמירת 'אשרי' מלבד שמופיע הפרק בסדרי סליחות קדומים יש לציין למה שכתב בנטעי גבריאל (ר"ה י,יד) בשם קצה המטה שהאומר סליחות ביחידות "יש לו לומר אשרי קודם הסליחות אף שאין אומר קדיש אחריו כי מזמור זה מעיקרי הסליחות הוא". כעדיפות אחרונה נראה שיש להעדיף את הפיוט 'מכניסי רחמים' שיש דעות שלא לאמרו, והקטעים בארמית שדעת המ"ב שאין לאמרם ביחיד.

(יא) בשולי הדברים שמא יש לומר ולהעיר שנדמה שעיקר אמירת הסליחות לעורר ישנים משנתם ולקרב הלב לתשובה, ויסודם הוא במנהג, וא"כ יש מקום לומר שאם ליחיד אמירת קטע מסוים מעוררת אותו לתשובה ומקרבת לבו לאביו בשמים, אף שאינו בקדימות הנ"ל, יכול להקדימו.